שם הפיקצר: For Marian.  

שם הכותבת: אן.

פאנדום: רובין הוד.

דירוג: PG13.

שיפ: רובין/מריאן.

ויתור זכויות: ל-BBC.

תקופה: אחרי הפרק האחרון של העונה השניה.

הערות: חבל. זאת היתה דווקא עונה מעולה.

בשעות, בימים, בשבועות שלאחר מכן, רובין המשיך להילחם. הוא המשיך לנוע ביערות, להיות פורע חוק שעוזר לעניים ופועל נגד השריף ועושי דברו, נגד האבירים השחורים והנסיך ג'ון. בשבועות הארוכים שלאחר המשימה שלהם להצלת המלך, רובין הוד חזר לסכל כל מזימה של השריף, להיות הלורד החוקי של לוקסלי.

אבל למרות שאולי נראה היה שהוא עבר את זה, רובין מעולם לא עבר הלאה.

בכל פעם שרובין הרים את קשתו, היו אלה פניה של מריאן שהוא ראה כעת. בכל פעם שרובין ירה הוא שמע את זעקותיהם של האנשים בהם פגעו בארץ הקודש... ואת קולה של מריאן. קולה של מריאן כשהסכימה להצעת הנישואים שלו, קולה של מריאן בכל אחת מהפעמים בה נפגשו בשנה החולפת. קולה של מריאן כשאמרה את השבועה שהפכה אותה לאשתו ביום האחרון של חייה.

ורובין זכר תמיד את מה שקרה. רובין לא שכח, אפילו לא לרגע, את מה שקרה, את הסיבה שבגינה איבד את אהבת חייו, את אשתו. רובין מעולם לא שכח את גאי, ואת השריף, ואת העובדה שהם האחראיים לכך שהוא איבד אותה. מעולם לא.

הוא גם זכר, בכל רגע ורגע של חייו מאותו היום, את הסיבה שבגינה הוא ממשיך להילחם. רובין מעולם לא נלחם בשביל עצמו. הוא נלחם בשביל המלך ריצ'ארד, בשביל העניים, בשביל כל האנשים שנהרגו בגלל השריף. והוא נלחם בשביל מריאן.

קצר, אני יודעת. אבל אני חושבת שזה טוב. אולי. בערך.

וחבל שהם גמרו את הפרק הזה ככה. באמת חבל. כי זאת היתה טעות רצינית.

והחתונה... טוב, בכנות- לחייך מבעד לדמעות. זה מה שהיה שם.

תמות, גאי מגיסבורן.

והכי נורא בכל העניין זה שהיו להם רגעים כאלה מקסימים ביחד.