זה לא קורה הרבה. האוס זאת סדרה אדירה, באמת. סדרה שדורשת מחשבה, ומעבר לתעלומות מסתוריות מראה סיפורים שונים, רעיונות שונים, כשכמובן, הסיפור המרכזי זה הסיפור של אותו דוקטור רשע שכל מה שמעניין אותו בחולים שלו זה התעלומות שהם מציגים. התעלומות הן תמיד רפואיות (או שעליי להגיד, מתחילות כתעלומות רפואיות), אבל לפעמים מעניינים את האוס גם דברים שהם לא רפואיים. הפרק הזה הוא דוגמא מצוינת לכך.

החולה בפרק הזה היא סופרת מפורסמת שהאוס מעריץ. שזאת, כמובן, הסיבה שהוא לקח את המקרה הזה. הסופרת הזאת כתבה ספר אחרון בסדרה שלה... ואז ניסתה להתאבד.

כל הפרק האוס מנסה למנוע ממנה להתאבד ברגע שהיא תצא מבית החולים, וכל הפרק היא מסרבת. האוס מתעקש שזה בעצם מסיבה רפואית, וכל הפרק מנסה להבין את זה. מי היא, למה היא עשתה את זה, מה קרה לה, הכל בשביל לגרום לה להמשיך את הסדרה - במיוחד אחרי שהוא מצליח להוציא מהבית שלה את הספר האחרון ומגלה איך הוא נגמר. ב"המשך יבוא".

כמובן, כל זה קורה במקביל לזה שהאוס מנסה להבין את המערכת יחסים שלו עם קאדי וכל המסתורין הרפואי הרגיל. היה גם קצת על הצוות. מבחינתי זה פחות או יותר במידה הנכונה.

בכל מקרה, מה שהיה יפה בפרק הזה (שוב) היה החולה והסיפור שלה. לאורך כל הפרק האוס (והצופים) מגלים עוד ועוד על החולה. היא רוצה להתאבד בגלל כאב נפשי. היא עברה תאונה, אותה התאונה ששינתה אותה (לא ראינו כבר משהו כזה בהאוס?), ובאותה התאונה היא איבדה מישהו חשוב לה (הבן שלה, שעליו מבוססים הספרים).

הסיפור... היה מקסים. הוא היה עמוק, הוא היה עצוב, יפיפה. היה בו הכל. היה בו את כל מה שאנחנו רגילים בהאוס ויותר. כאב של החולה, כשלעומת זאת האוס שמח. ברוב הזמן, לפחות. והניגוד הזה היה משהו חדש, משהו שבהחלט היה שווה את השינוי הזה.

House: No. I know pain. You think you can handle it, and one day you can't. When that happens, you either find reasons to go on, or you don't.
Alice: I'm... I'm all out of reasons.
House: Now. When you're pain free, you're gonna want to live and start writing again. And if I'm wrong, got a backup plan to take home with you.

[Cut to House entering Alice's room. He is carrying a thick medical file]
House: Don't bother to get up. You know, the way you write Jack always made him feel real to me. (putting the file down on the foot of the bed) Now I know why.
Alice: Because I'm a good writer.
House: He's cool, but he's awkward. He's brilliant. He makes mistakes. (propping his cane against the bed) He's funny, but sometimes he takes it too far. Sounds like a great kid.
Alice: Please. Just leave me alone.
House: You weren't alone in the car crash. Your son was with you, Helen.
[He takes a photo out of the file and turns it around to show Alice/Helen. It is an autopsy photo of Jack after the accident. In the photo, he has a cut on his left cheek]
House: The books are your way of keeping him alive.
Alice: (very upset) Why can't you just let me die in peace?
House: You haven't been at peace since it happened.
Alice: I killed him.
[The apparition of Jack is now standing at the foot of the bed]
House: No, you didn't.
Alice: I let him drive. He only had a learner's permit. It was raining. I deserve this.
House: No, you don't.
Alice: (looking at Jack) He could always get me to do what he wanted. He's always been my muse.
House: (taking something else out of the file) Well, that may be true, but I've been reviewing your muse's autopsy results. It wasn't the crash that killed him. Your son had a brain aneurism. That's why he crashed. He was dead before the impact. There was nothing you could do to save him.
Alice: They would have told me.
House: They had no reason to dig any deeper. It was a car accident. I did. (holding up a skull Xray) It's easy to miss. (pointing) But you can see the blood buildup here. Your son would have died that day, on a bus, in school, sitting on his bed. The only thing the crash is killing is you. We need to repair that syrinx in your neck.
Alice: He was my world. Writing... I could feel him with me.
 

זה היה אחד הפרקים הבודדים האלה שבאמת התחברתי אליהם. אחרי כל מה שקרה... זה בדיוק מה שאני מרגישה. זה מושלם עד כדי כאב. זה פשוט... נכון.

אין לי באמת דרך לתאר את זה. אני רוצה, אבל אני לא חושבת שתחושות עמוקות שכאלה אפשר לתאר במילים. שום דבר שאני אגיד לא יעשה עם זה צדק. כי זה פשוט ככה. כי רגשות אי אפשר לתאר בצורה רציונליות לגמרי.

האמת? צריך רק לקרוא את הדברים שכתבתי כאן בשנה האחרונה כדי לראות כמה שזה נכון.

אן.