[The Last Night On Earth. / Delta Goodrem.]

אתם מכירים את זה שאתם מדברים עם מישהו, והמישהו הזה הוא כמעט בדיוק כמוכם? הוא אוהב את אותם הדברים, הוא צופה באותן סדרות וקורא את אותם ספרים, והכי טוב, לפעמים אתם מרגישים כאילו הוא קורא את המחשבות שלכם? כשאתם אומרים את אותו הדבר ביחד, אולי, או כשאתם אומרים משהו למישהו ואחר כך מדברים איתו והוא אומר בדיוק את אותו הדבר?

אם כן, אתם יודעים איזו תחושה נפלאה זאת. אתם יודעים כמה מדהים זה לדבר עם מישהו שחושב כמוך, ובכל זאת עדיין יש לו דעות משלו, דברים שונים שהוא אוהב ואתם לא (או שלא ניסיתם), מישהו שהוא אדם אחר, אבל עד גבול מסוים יכולתם להיות אותו אדם. זה אכן מדהים.

אתמול נפגשנו באמת בפעם הראשונה. זאת אומרת, כבר נפגשנו בעבר, פעמיים (או שלוש? אני כבר לא זוכרת), אבל לא ממש דיברנו. אי אפשר היה באמת לקרוא לזה להיפגש. אבל אתמול... בהחלט כן.

והיה אדיר.

בחרתי את השיר הזה בכוונה. גיליתי אותו דרך אחד הזוגות החביבים עליי (דילןרומי, אנדרומדה, אבל זאת לא הפואנטה), אבל כל פעם שאני שומעת אותו אני חושבת עליו. אני יכולה להשתגע מזה לפעמים. אבל בכללי, זאת תחושה נפלאה. במיוחד אחרי אתמול.

ואני כבר מחכה לפעם הבאה.

בצורה מעניינת, אגב, נדמה לי שאחת הסיבות לפוסט הקודם זה גם משהו שקשור אליו. הממ.