אני חייבת לפרסם כאן את הקטע הזה. זה אמנם מתוך הספר, אבל זה אחד הקטעים הראשונים מהספר שכתבתי. ואני פשוט אוהבת אותו.

מוקדש למלאכים המדהימים שלי. 3>

את המחשב כיביתי מוקדם באותו היום. אז התיישבתי על מושב החלון, נשענת כנגד הזכוכית הקרה. בחוץ כבר היה חושך, אבל הנורות שברחוב אפשרו לי לראות את האנשים הממהרים אל חגיגות הסילבסטר. עיניי עקבו אחרי תנועות האנשים, אחרי קבוצות של בני נוער חוגגים וזוגות אוהבים שפסעו לאטם ברחוב. ידיי שיחקו בטלפון הנייד שלי – ששוב הודיע שהבטרייה שלו עומדת להיגמר – בהיסח הדעת.

ראיתי את האנשים, אבל לא הבטתי בהם. לאחר כמה דקות תשומת הלב שלי נדדה אל כל מה שקרה בשנה האחרונה.

חשבתי על היום האחרון של שנת 2011, ועל איך שביליתי את אותו הלילה בשיחה עם החבר הכי טוב שלי, גם אם אז עוד לא הייתי בטוחה בזה. הלכתי לישון מאושרת באותו הלילה. ובכל זאת מאז אותו הלילה ועד אמצע פברואר הכל הלך והתדרדר, ותהיתי אם הם צודקים ובאמת ליל הסילבסטר מראה איך תהיה השנה החדשה.

ואז חשבתי על האביב והקיץ, ועל מד"א ושני המלאכים שמצאתי שם. חשבתי על החברות שמצאתי, על טקס הסיום ועל המבחן האחרון. נזכרתי בחמישה עשר במרץ, ולאחר מכן ביום המעשים הטובים ובמשמרות הראשונות. נזכרתי במלאכים שלי ותהיתי שוב, בפעם המי-יודע-כמה, מה עשיתי שהגיע לי לקבל אותם. תהיתי לרגע מה שלומם.

נזכרתי בשני הכנסים שהייתי בהם. נזכרתי בכנס בשיקאגו, במלון ובחדרים ובאולם המרכזי, ובאורחים שעלו על הבמה כל יום. נזכרתי בכנס בלונדון, באישה שמהווה את ההשראה שלי כבר כמה שנים ובחברות שפגשתי בכנס. נזכרתי ברגעים של התרגשות ואושר טהור בכל יום ויום מאותם שני סופי שבוע.

חשבתי על המשפחות שלי, המשפחה האמיתית והמשפחה בטוויטר. חשבתי על ההורים ועל אחותי, ועל כמה שאני אוהבת אותם ודואגת להם. חשבתי על החברות הטובות כל כך וכל האנשים במשפחה הענקית שיש לי בטוויטר, והבנתי שגם הם תורמים להרגשה הטובה שלי, למרות חוסר הרצון שלי להודות בכך שהחברה מהווה משהו בשבילי.

חשבתי גם על שני המלאכים האחרים שלי, על האחד שמצאתי במקום כל כך לא צפוי ועל השני שלא העזתי לחלום שיהיה חלק גדול כל כך מהחיים שלי. חשבתי על כמה שטוב לי רק לדבר איתם. על כמה שזה מרגיש נכון לדבר איתם.

חשבתי על התהליך שעברתי במהלך השנה, או ליתר דיוק, בחצי השני שלה. חשבתי על ההתבגרות שלי, וחשבתי על איך שהבנתי שכל מה שעשיתי לפני כן היה לברוח מהכל. חשבתי על התהליך המחשבתי, על ההבנה העצמית ועל כל הדיונים הפילוסופיים שנהניתי מהם כל כך.

ופתאום הבנתי שהם צדקו. כל האנשים שתמיד האמינו שהלילה הראשון של השנה מראה איך תיראה השנה שמתחילה, הם צדקו. הם גם צדקו כשהם אמרו שיש מלאכים על פני האדמה. הם צדקו כשהם האמינו באנשים אחרים, בדיוק כמו המלאכים שלי. אולי הם אפילו צדקו כשהאמינו שדברים טובים קורים לאנשים טובים.

חייכתי לעצמי, חיוך רך ושקט ומלא אהבה. הפעלתי את הטלפון הנייד שוב, ומיהרתי לכתוב הודעת טקסט לארבעה אנשים.

"מלאכים יקרים שלי, שתהיה לכם שנה אזרחית נפלאה. תשמרו על עצמכם."