כשהסתכלתי על עמוד השער של העיתון היום גיליתי להפתעתי ששר החינוך החדש מתכנן לעשות רפורמה במערכת החינוך- אחת הרפורמות הכי גדולות שנעשו אי פעם במשרד הזה (ואולי בכלל, אני לא יודעת). כחלק מהרפורמה הזאת הוא מתכנן להוריד את מספר בגרויות החובה ולתת את המיקוד בתחילת השנה ובכך למנוע מצב שבו המורים "מהמרים" על חומר או מצב שבו הורים צריכים לקנות מספר ספרים במהלך השנה.

האמת? אני חושבת שזה רעיון רע. וכשאני אומרת רע אני מתכוונת לרע מאוד.

יש הרבה בעיות במערכת החינוך היום. אחת הבעיות היא שחלק מהמקצועות "נרצחו"- מתמטיקה ממש לא דומה למתמטיקה, מכימיה ופיזיקה מורידים כל כך הרבה שאלה רק דודנים רחוקים של המקצועות האמיתיים, ובספרות המורים כל כך נואשים להצליח ללמד את כל החומר, שלא באמת לומדים ספרות- אלא רק מקבלים מידע מהמורים. גם האנגלית במצב בעייתי כשהמורים מנסים להספיק לעשות אנסינים, סיפורים, שירים, הכנה למטלות כתיבה וכדומה בשישה שיעורים בשבוע.

בעיה נוספת היא שהיום תלמידים לומדים לבחינות הבגרות והמורים מלמדים לבחינות הבגרות. במקום שבו היינו אמורים ללמוד בשביל הידע ולזכור את הידע הזה, אנחנו לומדים מהר-מהר רק לבחינות הבגרות, ושוכחים הרבה מהחומר אחרי זה. תלמידים לא באמת מתעניינים בחומר, והדבר הגרוע הוא שהמורים גם הם לא מתעניינים בחומר- הם מהמרים על התכנים שירדו במיקוד ואפילו לא טורחים ללמד אותם. במקום שבו אנחנו אמורים ללמוד חומרים חיוניים לנו כחלק מהעם היהודי, כאנשים שחיים במדינה דמוקרטית יהודית, כמו תנ"ך, אזרחות, היסטוריה ולשון, אנחנו לומדים מה שצריך למיקוד ולא מעבר לזה.

משהו צריך להיעשות. אין ספק בזה בכלל. משהו צריך להשתנות. לא ייתכן מצב שבו המורים לא מלמדים את כל החומר. לא ייתכן מצב שבו כל חודשיים אנחנו קונים ספרים חדשים. לא ייתכן מצב שבו אנשים טסים לחו"ל, נתקלים בפלסטינאים שאומרים שאנחנו אלו שמנעו מהם לקבל מדינה כשזאת למעשה היתה אשמתם, ואף אחד מהם לא יכול לסתור אותם כי הם לא זוכרים כלום מהחור הזה בין כיתה א' לכיתה י"ב.

אבל, והנה בא האבל הגדול, זאת לא הדרך. עם כמה שכתלמידה הייתי שמחה שזה יקרה, אני יודעת שהורדת מספר בגרויות החובה תעשה את המצב גרוע יותר- במקום ללמוד בשביל ללמוד במקצועות האלה, תלמידים "לא ישימו עליהם". תלמידים גם ככה משקיעים פחות בהיסטוריה, תנ"ך ושאר מקצועות החובה ההומאניים, כי הבונוס שמתקבל באוניברסיטאות הוא בעיקר על המקצועות המורחבים. ציון פנימי הוא לא מה שישנה את המצב.

אני אתן דוגמא: אני לא יודעת אם זה רק בבית הספר שלי או בכל הארץ, אבל כאן חובה שתהיה לפחות יחידה מדעית אחת בתעודת הבגרות. כך יצא שבשנה שעברה רוב השכבה למדה ביולוגיה כדי שתהיה להם יחידה אחת לבחינה פנימית. הרעיון היה שהם ילמדו ביולוגיה בצורה כללית, יבחנו על יחידה אחת וימשיכו בחיים כרגיל. היחידה הזאת אמורה להוסיף להם משהו, אני לא בדיוק יודעת מה. מה שקרה במציאות היה שהתלמידים לא השקיעו בזה אפילו רגע אחד. התלמידים שהשקיעו היו התלמידים הטובים, אלה שתמיד אכפת להם מהלימודים, ואלה ישקיעו גם אם כל המקצועות לא יהיו מקצועות חובה. שאר התלמידים לא סבלו ביולוגיה ובהתאם לא השקיעו, גם אם הציון הוא ציון פנימי של יחידה בתעודת הבגרות.

תגידו שיחידה לא משנה כלום, אבל כמה כבר משנות שתיים? היסטוריה, תנ"ך, לשון, אזרחות, ספרות - כל אחד מהמקצועות הללו מכיל שתי יחידות בצורה הבסיסית שלו. אף אחד לא ישקיע בשביל שתי יחידות פנימיות- הם יעדיפו להתמקד במתמטיקה, באנגלית ובמקצועות המורחבים כדי שהם יקבלו בונוסים טובים באוניברסיטאות.

גם נתינת המיקוד בתחילת השנה הוא לא רעיון טוב. בישראל של היום עדיין יש מורים שמלמדים את כל החומר, או לפחות את רובו. עדיין קיימים מורים שמקדישים את הזמן שלהם ללמד את התלמידים, ולא רק להעביר אותם את בחינות הבגרות. בישראל שבה ניתן המיקוד בתחילת השנה יקרה רק דבר אחד- לאנשים יהיה חסר ידע. כל אחד מהמקצועות הללו הוא מקצוע חיוני (אני מדברת כרגע על מקצועות הליבה) לנו כאנשים שהם חלק מהעם הזה וחיים במדינה הזאת. הורדת חומר מראש משמעותה הסרת חומר חיוני מהידע של התלמידים- חומר שהם צריכים על מנת להבין את המשמעויות של היותם יהודים ושל היותם חלק ממדינה דמוקרטית.

אני רוצה להזכיר כדוגמא את המיקוד באזרחות השנה. במיקוד השנה ירדו בין היתר עקרון הכרעת הרוב, הצדקה אחת מהכרזת העצמאות וסמלים של היהדות במדינת ישראל. אני שואלת- זה נראה למישהו הגיוני שאנשים החיים במדינה דמוקרטית לא ידעו מהי הכרעת הרוב? סוגי רוב? הדרך שבה מכריעים במדינה דמוקרטית? האם זה הגיוני שתלמידים החיים במדינה יהודית ידעו רק במעורפל מה הקשר בין היהדות למדינה שלנו ולדרך שבה היא מתנהלת? ואם זה היה קורה בתחילת השנה? לא היינו לומדים את החומרים האלה - אבידה נוראית לאנשים שחיים כאן.

בסופו של דבר, מה שקורה כרגע הוא שאנחנו מגדלים דור שלא יודע כלום. דור שמעדיף להתמקד במחשב, שלא יודע להביע את עצמו, שלא מסוגל לדבר נכון, שלא מכיר את ההיסטוריה שלנו, שלא מבין מה המשמעויות של המדינה והעם שלנו. דור שחושב שאנחנו בטוחים לחלוטין ואין ממה לפחד. דור שמזלזל בהכל, שלא מוכן לתת כבוד, שמתפרע, ששותה ולוקח סמים בצורה גרועה מתמיד, שפוגע באנשים חפים מפשע (כמה צריכים להירצח/להיפגע קשה עד שייעשה משהו?), שחושב שהעולם שייך לו ומגיע לו הכל.

והנה הגיע הזמן להגיד די.

אני מברכת את העובדה ששר החינוך מתכוון לשנות דברים בחינוך. אני חושבת שזה נהדר והגיע הזמן שזה יקרה. אני חושבת שצריך לשנות. אני חושבת שהדרך שבה דברים קורים כרגע היא בלתי אפשרית אם אנחנו רוצים להמשיך לנהל מדינה טובה.

אבל זאת לא הדרך.

אם כבר לשנות את המיקוד, אז לבטל את המיקוד לחלוטין. לחזור לתקופה של ההורים שלי, שבה לא היה מיקוד והתלמידים פשוט למדו הכל. להכריח את התלמידים ללמוד את כל החומר וללמוד טוב. נכון שלבד זה לא יעשה את השינוי המיוחל, אבל זאת התחלה.

בנוסף לכך, אני חושבת שהוספת פעילות מעשית למבחני הבגרות תתרום לכך שהתלמידים יזכרו את החומר לאחר מכן. ניתן לראות דוגמא לכך בעבודה באזרחות, שמהווה 20 אחוזים מהציון באזרחות. התלמידים מכינים את העבודה, ותוך כדי הכנת העבודה לומדים טוב יותר את החומר שעליו הם לומדים. זה תורם לחינוכם במישור נוסף- הם נאלצים לטפל בבעיה אזרחית, ובכך עולים המודעות שלהם לבעיה והרצון לתקן את הבעיה. אני יודעת שזה נשמע מסוג הדברים שנלמדים בכיתות הנמוכות יותר, אבל עם הכנה נכונה זה יוכל לעבוד בצורה טובה כמו שזה עובד באזרחות.

זה במישור הידע. ישנם שני מישורים נוספים שבית הספר אחראי לטפל בהם- המישור החינוכי-חברתי והמישור להכוונה לחיים (או לימוד כישורים ומיומנויות חיוניים), אם נקרא לזה ככה.

במישור הראשון ניתן לראות שלא נעשה מספיק- אמנם זאת גם בעיה שנוצרת על ידי החנוך בבית, אבל היא נגרמת גם על ידי חוסר חינוך בבתי הספר. בתי הספר משקיעים זמן רב בלימוד לבגרות, ולא משקיעים מספיק בחינוך ובהעלאת המודעות של התלמידים לחברה בה אנחנו חיים. אין צורך בהרחבה על מקרי האלימות, על חוסר האכפתיות של תלמידים כלפי החברה ועל הפגיעות באנשים שונים פשוט כי "הוא הפריע לנו" או ש"התחשק לנו". על החינוך בבית אין לנו שליטה - על החינוך בבתי הספר יש לנו שליטה. אני לא בטוחה איך לעשות את זה (כאמור, מטלות שהן חלק מהבגרות תורמות), אבל נראה לי שעל זה צריך למקד את הפוקוס.

גם במישור השני אני רואה שלא נעשה מספיק. אני מגיעה מכיתת מחוננים, ובכיתת המחוננים יש לנו תוכנית לימודים מיוחדת. חלק ממנה הוא שאנחנו לומדים גם כישורים חיוניים לחיים- סיכום, רטוריקה, הבעה עצמית, שיטות למידה וכדומה. כשעברתי בשנה שעברה לכיתה רגילה גיליתי, להפתעתי, שהמורים מתאמצים להכניס חלק מהכישורים הללו למוחותיהם של התלמידים, שבכיתה י' עדיין לא יודעים אותם. אמנם כל הידע שאותו מלמד בית הספר הוא חיוני (או לפחות רובו) אבל לא פחות מזה חשוב לימוד הכישורים הללו.

אני לא יודעת אם הרעיונות שאני מעלה כאן הם טובים או שהם יעבדו. אבל אני כן יודעת שהרפורמה שמוצעת היא לא הרפורמה הנכונה. אני כן חושבת שצריך להסתכל על כל הדברים החיוניים, ולא רק על הקושי שמונח על התלמידים. הם מסוגלים להתמודד עם זה ולצאת מזה בצורה טובה- אבל אם נמשיך להקל עליהם הם לא ילמדו כלום.

אן.

עריכה:

קודם כל, מומלצים! יאי! כבוד.

שנית, אני עוד רגע אגיב לכל אחת מהתגובות בנפרד, אבל רק רציתי להבהיר משהו. זה נכון לחלוטין. מה שצריך לעשות זה ללמד לאורך יותר שנים. אני רואה מה שעשו לנו באזרחות (למדנו שנתיים במקום שנה, ובשנה הראשונה נהנינו גם מדיונים בנושאים שקשורים "על הדרך"), ואני מסכימה לחלוטין שצריך להוסיף את המקצועות השונים ליותר מהשנה-שנתיים של הלימודים שנותנים היום. זה יקל על כולם.

עוד דבר- תכתבו יפה או שאל תכתבו בכלל. אין לי בעיה עם דעות שונות, אני נהנית מהוויכוחים. אבל או שתכתבו יפה או שאל תטרחו להגיב. זה ברור?

הערה: נמאס לי לכתוב את זה בתגובות אז אני אהיה ברורה כאן- אני בסוף כיתה י"א, יש לי 9 בגרויות השנה, 3 מקצועות מורחבים, 55 שעות במערכת, ואני עדיין בחיים. אז הנה, אני יודעת מה זה עומס של י"א.