אני עכשיו בדרך הביתה (תודה לאל על הסמארטפונים) ודי עייפה אחרי היום, אבל הייתי חייבת לספר לך על ההרצאה. (על המקום שבו זכיתי אני אספר לך מחר... אם תסכים לשמוע.)

בהרצאה ד"ר ברנשטיין דיבר על המעלה שנקראת אנוכיות (The virtue of selfishness. נכון זה נשמע יותר טוב באנגלית?). הוא דיבר על זה שבספר אנוכיות היא לא אותה אנוכיות שאנשים מדברים עליה, אלא היצמדות לעקרונות שלנו. הוא הגדיר עקרון- אותו הדבר שאנחנו מוכנים לעשות הכל בשבילו, בין אם הוא אדם, תכונה או כל דבר אחר, ודיבר על זה שבשביל רורק העקרון הכי חשוב הוא האדריכלות. מה שנכון נכון.

ואז הוא דיבר על זה שבעצם, זאת המשמעות האמיתית של אנוכיות, וזה גם הדבר הנכון לעשות. הוא השווה את רורק לקיטינג (אלא מה?) ודיבר על הערכים של שניהם, וגם ענה על כמה שאלות. בסך הכל היה מעניין. 

אבל אני לא כותבת לך כדי לספר לך איך היתה ההרצאה, אלא, כרגיל, כדי לדבר על פילוסופיה. סוג של.

במהלך ההרצאה הוא דיבר על כמה שהספר היווה השראה למיליוני קוראים לקחת את החיים שלהם בידיים ולעשות מה שטוב להם ולעזאזל עם כולם. וחשבתי על איך שאנחנו שונים - אנחנו עשינו את זה גם לפניו. לפחות, אני מאמינה שאתה כמוני גם במובן הזה. אבל אני יודעת בוודאות שתמיד ניסיתי לעשות מה שטוב לי, בין אם החברה מאשרת ובין אם לא, ואני גאה בזה. אז אתה רואה - שוב יוצא שאנחנו שונים מכולם. 

הוא דיבר גם על זה שכל הדמויות של ראנד לא משתנות והכל אצלה בשחור ולבן. ופתאום חשבתי על זה שאם מסתכלים על זה מנק' מבט ספרותית, ברור שהכל אצלה בשחור ולבן - היא לא מציגה אנשים, אלא רעיונות. היא מדברת על דברים מופשטים יותר, דברים שלא משתנים ולא משנה איך מסתכלים עליהם. אז הדבר ההגיוני הוא לתאר את הכל בצורה של שחור-לבן, לא?

חשבתי על זה שאני לא רוצה לחכות שאנשים יביאו לי את הידע שאני רוצה. אני רוצה לחקור את הכל לבד כמו שאני אוהבת לעשות וכמו שאמרת לי שאתה עשית. אני רוצה את האתגר, את הניסיון, כן, גם את הטעויות אבל גם את הלמידה. נכון שאני יכולה להתקדם מהר יותר אם יתנו לי את התשובות, אבל מה הכיף בזה?

ועוד משהו - אני עדיין חושבת שהכי חשוב זה להיות עצמך ושהכי נכון להידמות לרורק. אבל אתה יודע למי אני רוצה להידמות יותר מאשר אני רוצה להידמות לרורק?

לאיזה מר ג' אחד שאולי אתה מכיר. 

ומעל הכל, אני עכשיו ואני אהיה עצמי. וזה הכי חשוב. 

היו לי עוד מחשבות, אבל ככה זה כשאני עייפה - אני לא חושבת. מזל שאתה לא באמת מקבל את זה, אז מקסימום אני אוכל לערוך את זה מחר בבוקר.