בתחילת השנה, כשעוד הייתי אובססיבית כלפי מייקל שנקס (אני לא אציין שגם הייתי מאוהבת... פשוט כי אני מאוהבת בו כל החיים שלי ואני תמיד אהיה מאוהבת בו), התחלתי לכתוב פאנפיק על דניאל (סטארגייט, זוכר?) ועליי. אולי נשנה את זה קצת, הבנאדם שאני אוהבת כל כך הוא דניאל, למרות שגם את מייקל אני אוהבת. אבל דניאל תמיד היה האהבה הגדולה שלי, ובכל משחק תפקידים שלי עם חברה שצופה בסטארגייט דניאל ואני היינו ביחד. מה הפלא שהתחלתי לכתוב סופסוף על שנינו?

היום ישבתי וקראתי את הקטעים שיש לי מהפאנפיק הזה. יש שם כל כך הרבה קטעים, זה מדהים- קטעים שבהם אני אומללה והוא תומך בי, קטעים שבהם לו קשה ואני תומכת בו, קטעים שבהם אנחנו מאושרים, הכל. יש שם אותי מנסה להתמודד עם תואר ראשון בפיזיקה ותואר ראשון ברפואה במקביל (לא דומה בכלל לחיים שלי...) ואותי מתמודדת עם הרגשת חוסר ערך ודיכאון. יש שם המון רגעים טובים (נוסעים לסופ"ש ל-LA, חתונה, דייט ראשון, מה שתרצה, הכי רומאנס שבעולם), אבל יש שם גם המון רגעים קשים.

זה היה נורא מצחיק, אם להודות באמת. נתקלתי בקטע שכתבתי על זה שלג'ק ולי יש את הקונפליקט של חברים/עובדים אחד תחת השניה (מצד אחד הוא חבר שלי ומצד שני הוא מפקד בלתי ישיר שלי), ונזכרתי למה ומתי כתבתי את זה- זה היה יום רביעי, ואני הייתי בטוחה שמערכת היחסים שלך ושלי מתמוטטת כי אנחנו לא יכולים להיות חברים בזמן שאתה מורה שלי. כמו שדניאל הרגיע אותי באותו הרגע, אתה הרגעת אותי למחרת בבוקר. נתקלתי בקטע אחר, שבו כתבתי שיש לי בעיות עם החברות שלי, ובזמן שדניאל ניסה להרגיע אותי נזכרתי בדברים שאתה אמרת לי, שהיו פרקטיים לא פחות מהדברים שהוא אמר.

ובזמן שקראתי את כל הדברים האלה הבנתי כמה דברים.

א. אני תמיד הייתי ותמיד אהיה מאוהבת בדניאל. אבל המסקנה הזאת רלוונטית לבערך שום דבר בינינו. מלבד זה שאתה יכול לטעון שהרגש הזה אולי משפיע על הדרך שבה אני רואה אותך. אני לא חושבת שזה משפיע, כי בשלב מסוים התחלתי לראות אותך כבנאדם אחר מדניאל, ואז גם נעלמה ההתאהבות שלי כלפייך, אבל מי יודע? אני למדתי שבפסיכולוגיה הכל השערות לא פחות מאשר ברפואה הכל השערות. אני משאירה את זה לך לתהייה.

ב. אתה ודניאל לא פחות דומים מאשר נראיתם לי. זה אומר שגם בי יש דברים דומים לדניאל, משהו שאני גאה בו כבר הרבה מאוד זמן, אבל אתם הרבה יותר דומים. אם צריך להגדיר את דניאל בשלוש תכונות הן יהיו- מאמין באנשים, רוצה ללמוד כמה שיותר ומוכן לעשות כמעט הכל בשביל אנשים. אני מאמינה מהזמן ה"קצר" שאני מכירה אותך, שאם צריך להגדיר אותך בשלוש תכונות, זה יהיה דומה אם לא בדיוק זה. זה מדהים איך שניכם תמיד מתלהטים כשזה מגיע לדיונים או ויכוחים בנושאים שחשובים לכם. במשך בערך רבע משנה שעברה (הרבע האחרון, כמובן), יצאתי משיעורים שלך בהרגשה שבדיוק הייתי בשיעור של דניאל. זה מדהים איך לשניכם אכפת כל כך ולשניכם יש את הנאיביות המקסימה הזאת שאני אוהבת כל כך. דניאל קצת (בקטנה) יותר החלטתי ממך, אבל מעבר לזה אין ביניכם הרבה שוני. אולי שאתה קצת יותר מאושר ושלם עם עצמך ממנו.

ג. דניאל ואתה השפעתם על החיים שלי בצורה דומה. נכון שזה היה חלקית בסיפור (ואני מדגישה חלקית, כי כמו שאמרתי למייקל בקיץ, דניאל נתן לי המון), אבל ההשפעה שלכם על החיים שלי, בין אם מדובר בי ובין אם מדובר בדמות שעליה אני כותבת, היא זהה. באיזושהי צורה, שניכם הצלחתם ללמד אותי מה זה אושר. ככל שהמשכתי לכתוב על החיים שלהם, חתיכה אחרי חתיכה, נעשה לי (או ליתר דיוק, לה) טוב יותר. היו רגעים קשים לאורך הדרך, אבל בסופו של דבר מהעמודים האחרונים היא עושה רושם מאושר. בדיוק כמו שאני היום- אני לא יודעת אם אני מאושרת, אבל טוב לי. אני עובדת למען העתיד שלי והבריאות הנפשית שלי, ולמרות (או אולי בגלל?) העומס טוב לי. לימדת אותי כל כך הרבה- להאמין בעצמי, למצוא את הדברים הטובים שבי, לעבוד למען האושר שלי, להפסיק להסתכל על הקרקע כל הזמן... הראית לי את הדרך הנכונה ואפילו הלכת איתי את כל הדרך אליה. בדיוק כמו שתמיד דמיינתי את דניאל עושה איתי, אילו הוא היה כאן.

ואז אני תוהה- איך אני רואה אותך? איך אני מרגישה כלפייך?

ברור לי שאני לא מאוהבת בך וברור לי שאני לא אוהבת אותך בגלל שאתה דומה לדניאל. ברור לי שחלק מהדרך שבה אני רואה אותך מבוססת גם על זה, כי אין מה לעשות, זה הרושם הכי מוקדם שיש לי ממך. מלבד רושם של דקה וחצי שאתה מגניב כי אתה מכיר D&D, אבל לזה אי אפשר לקרוא רושם באמת. זה רושם ראשוני at best.

אני יודעת שהייתי (דגש על הייתי) מאוהבת בך. פרפרים, דפיקות לב, לא יכולתי שלא להקשיב לך או להסתכל עלייך... כל הסיפור. די כמו שהיה לי כשפגשתי את מייקל. עד כאן שניהם הגיוניים- הייתי מאוהבת בדמות של דניאל שראיתי בך. לא הכרתי אותך אז - מלבד מראה חיצוני והדמות שהזכרת לי, לא היה שום דבר שיכול היה לגרום לי להתאהב בך. אז נכון שאתה נראה טוב, אבל הקראשים על מראה עוברים אצלי מהר בדרך כלל, לא אחרי כמה חודשים.

אוקיי. ואז מה? ככל שהמשכנו לדבר על פסיכולוגיה ופילוסופיה יותר אני זוכרת שהתחושות האלה נעלמו. זה לא שלא יכולתי להפסיק להקשיב לך - פשוט נהניתי להקשיב לך. אני זוכרת גם שיעורים שבהם בדיוק הייתי באמצע משהו כשנכנסת (בין אם זה סיפור קצר או הודעה אלייך), ולא הסתכלתי עלייך לרגע עד שסיימתי את זה, פשוט כי זאת אני. אם הייתי מאוהבת עדיין הייתי עוצרת ומקשיבה וחוזרת לזה אחר כך- מניסיון.

אז מאוהבת אני כבר לא. אבל מה אני כן?

אני זוכרת שהייתי אובססיבית כלפייך כמו שהייתי אובססיבית כלפי מייקל כמה חודשים קודם לכן. זה כבר היה אחרי ההתאהבות. דיברתי על זה עם הפסיכולוגית שלי וחשבנו שאולי אני אובססיבית כלפי דברים כי אני רוצה לשמור אותם, כי אני מפחדת שהם יעלמו. אבל אז לא היתה לי סיבה להאמין שזה יעלם מלבד חרדת הנטישה שאני די בטוחה שיש לי, פשוט כי כל כך הרבה אנשים כבר ויתרו עליי שאני רגילה לזה. אז יכול להיות שזה זה, אבל יש לי תחושה שיש בזה עוד משהו, משהו שקשור לכמה שאתה מזכיר לי את דניאל. אני חושבת... אני חושבת שזה גם בגלל שרציתי לשמור קרוב אליי מישהו שמזכיר לי כל כך את הדמות שאני אוהבת ומעריצה כל כך. אני מניחה שגם פחדתי שתלך, אבל גם לא האמנתי שאני רואה אדם בשר ודם שדומה כל כך לדניאל, שרציתי לשמור אותך קרוב אליי, כמו שדניאל תמיד היה. אני מניחה גם שבגלל שתי הסיבות האלה הגבתי כמו שהגבתי כשאמרת לי שאתה רוצה לשנות דברים.

אני יודעת שאני אוהבת אותך. אני מניחה שאני אוהבת גם את הדניאל שיש בך, ואני מניחה גם שזה בלתי אפשרי שלא לאהוב אותך גם בגלל זה, אבל אני חושבת שאני אוהבת אותך יותר בגלל ההשפעה שהיתה לך על החיים שלי ופחות בגלל זה שאתה מזכיר לי אותו. ואני חושבת שאני אוהבת אותך יותר בגלל שאתה דומה לי מאשר בגלל שאתה דומה לו. אני אוהבת גם את מי שאתה - ואני מאמינה שאני אוהבת את מי שאתה יותר בגלל שאתה בנאדם מדהים ופחות בגלל שאתה דומה לו, אבל בטוח יש לזה שאתם דומים השפעה.

זה מעניין לנתח רגש, לא?

אני יודעת שאני מעריכה אותך. אבל לזה אין ממש קשר אליו- זה פשוט בגלל שאתה מוכן לעשות ולתת כל כך הרבה בשביל אנשים. אני מעריכה אותך כמורה - משהו שמעולם לא יצא לי לראות את דניאל עושה - וכמחנך, ופשוט בגלל שאתה אדם טוב. ואחרי כל מה שעשית בשבילי...

אני יודעת שאני גם קצת מעריצה אותך. ברור שאני קצת מעריצה אותך, אני לא יכולה שלא. אתה הדוגמא שלי לאיך צריכים להיראות בחיים- להיות אכפתיים, לעזור, להיות מאושרים, לעשות מה שאנחנו מאמינים שנראה נכון... יש בך כל כך הרבה דברים טובים, דברים שתמיד נראו לי נכונים, שקל להעריץ אותך. אני מניחה שחלק מזה מגיע גם מההערצה שלי לדניאל, אבל אני לא יודעת כמה זה זה וכמה זה פשוט העובדה שאני מאמינה שככה בנאדם צריך להיראות. אולי אני מאמינה בזה בגלל שגדלתי בבית כזה אבל גם בגלל שגדלתי על סטארגייט- ושם הם מדגישים הרבה מהדברים הטובים שיש בך ובו. אז זה בטוח נובע משם בסופו של דבר.

והנה שאלה מעניינת- האם יכול להיות שהאהבה שלי כלפי דניאל, שלעולם לא תשתנה, משפיעה על הדרך שבה אני רואה אותך? לא אומרת שאני מאוהבת בך או רוצה אותך רומנטית, מה שכבר הוכחנו שלא נכון. אני אומרת- העובדה שאני מאוהבת בדניאל משפיעה על הדרך שבה אני רואה אותך?

אני די בטוחה שהתשובה היא כן.

אני חושבת שזה משפיע לא פחות מהעובדה שאני אוהבת ומעריכה אותך כבנאדם בלי קשר אליו. אני חושבת... אני לא פסיכולוגית והידע שלי בקטע הזה מוגבל, אבל אני חושבת שזה גורם לי לראות אותך באור רך יותר, להתנהג בצורה קצת פחות מתנגדת וקצת פחות קשוחה וסגורה. העובדה שכשהתחלנו סמכתי עלייך די מהר (כן, ארבעה חודשים זה מהר), ושעל חלק מהדברים התווכחתי פחות משהייתי מתווכחת עם אנשים אחרים- רוב אלה מגיעים מהעובדה שאתה דומה אליי אז ידעת איך לדבר אליי (יכולתי לסמוך על דברים שאתה אומר, היית מדבר איתי רציונלית...), אבל אני חושבת שחלק מזה נובע גם משם. ואני חושבת שעד היום אני רואה אותך באור אפילו טוב יותר ממה שהייתי רואה אותך בלי זה בגלל שאני עדיין אוהבת את דניאל.

וואו.

אני חייבת לציין שהמסקנות האלה קצת מפחידות אותי. כי אתה יודע מה המסקנות האלה אומרות? שלמרות שאנחנו נהנים לדבר, מעולם לא היינו יכולים להיות חברים. אתה יודע למה? כי אתה תמיד תוטרד או אפילו תפחד מהעומק של הרגשות שלי כלפייך, ובצדק. ואני תמיד אראה אותך באור קצת שונה מהאמת, ובצדק. ובסופו של דבר, שני אלה מתנגשים.

אני חושבת שאם היית נותן לי את האפשרות, הייתי מצליחה להתנער מזה. אל תבין לא נכון- גם למדריך-הראשי-לשעבר שלי במד"א דאגתי כמו שאני דואגת לך היום (הוא גם היה מודע לזה והכל היה בסדר), אבל אני חושבת שיש בזה קצת יותר. אני חושבת שהייתי מסוגלת לעשות את זה, אבל אני מניחה שזה הפריע לך יותר מדי, וזה גם בסדר. פשוט הייתי צריכה להבין את זה קודם.

ד"א, אני עדיין לא יודעת איך הפרעתי לך בחיים, אבל לא משנה.

ראיתי אותך היום ליד השער והיית צריך לראות את החיוך שהיה לי אחרי זה. אני אוהבת את החולצה שלבשת היום. (וכמובן שזה שאני מעריכה מראה טוב לא אומר שאני מאוהבת...)

תשמור על עצמך, כן?

אן.

נ.ב- אמרת שאני מתנהגת כאילו אנחנו עדיין הולכים לכיוון החברי ואני אמרתי שלא? אמא הציעה עכשיו, אחרי שסיפרתי לה על התובנות שלי, שאולי קלטת את מה שאני משדרת לדניאל, לא לך. אולי זה הושפע ואיכשהו קלטת מסר אחר. חבל לי, כי אם היינו במקום הזה עכשיו אני יודעת שהייתי מצליחה לעמוד בזה.