יש לך מושג כמה התגעגעתי לשיעורים שלך?

אני לא חושבת.

התגעגעתי לדרך שבה אתה מדבר, גם בכיתה וגם מחוץ לכיתה. לדרך שבה אתה מסביר דברים. לזה שאתה יושב חצי מהשיעור ולפעמים הולך או נשען עם הרגל נגד הקיר, אבל אף פעם לא עושה אחד מאלה יותר מכמה דקות. לדרך שבה אתה מעיר את ההערות הציניות-משהו האלה שמראות בדיוק מה אתה חושב על דברים ומה נראה לך נכון. לזה שאתה תמיד מביע דעה, ואתה תמיד החלטי ושלם בנוגע לדעה שלך. לדרך שבה אתה מדבר עם תלמידים על כל מיני דברים באמצע השיעור, והם תמיד קשורים לאזרחות אבל אף פעם לא בדיוק באזרחות.

התגעגעתי.

הייתי שואלת עכשיו איך אתה, אבל הרגע שאלתי אותך את זה במציאות. אני רגועה כשאני יודעת שאתה בסדר.

וואו, אין לך מושג איזה מטורפים החיים שלי כרגע. אני לא הייתי מאמינה בעצמי, אבל אני עוברת את זה, אז קצת קשה לי להגיד שזה לא קורה.

שלושת הימים האחרונים היו פרודוקטיביים מדי יחסית אליי. אחד הדברים שתמיד אהבתי אצלך (ושנינו יודעים שיש הרבה כאלה) זה שאתה תמיד מאורגן. הזמן שלך תמיד מסודר, אתה תמיד יודע בדיוק מה יהיה מתי ואיך, תמיד יודע מה תעשה בשיעורים ולאן אתה רוצה להגיע, ואם יש או אין זמן לדבר עם תלמידים על אותם הדברים-שלא-בדיוק-קשורים-לשיעור-אבל-בסופו-של-דבר-הגיוני-לדבר-עליהם-בשיעור-אזרחות.

וכרגע... טוב, את זה אתה כבר יודע- אני לומדת לפסיכומטרי (זה תמיד יזכיר לי את זה שאמרנו לך שזה באותו יום כמו אזרחות, ולא רק שלא אמרת שאני לא יכולה לעשות את זה, אלא ישר שאלת באיזה שעה זה כי אתה יודע שאני מסוגלת) ובמקביל אני לומדת לתשע בגרויות ושש מתכונות (עברנו שלוש כבר! 100 באנגלית ו-93 במתמטיקה. זה היה משעשע, כשעברתי על השאלות והתשובות באינטרנט למתכונת במת', גיליתי בדיוק איפה טעיתי ושיערתי שיהיה לי 85-90. כשגיליתי שקיבלתי 93 (ועדיין לא קיבלתי את המבחן) אמרתי ל-MIG שזה לא הוגן ואמור להיות לי פחות. הוא הציע לי לפנות למורה ולהגיד לו שיוריד לי את הציוןP:)... וזה לא קל.

בקיצור, MIG הדריך אותי איך לסדר את הזמן שלי ללמידה (טריק שהוא אמר שהוא גילה באוניברסיטה) ואיך להכין לעצמי לו"ז לחודשיים הקרובים. עשיתי מה שהוא אמר, והאמת היא שאני בהלם מהתוצאות. בשלושת הימים האחרונים (AKA הסופ"ש ואתמול) הייתי יותר פרודוקטיבית מאי פעם. החלטתי שאני לומדת לכימיה בסופ"ש (ברור שהייתי צריכה פחות זמן משחשבתי, אבל MIG אמר שעדיף ככה מאשר הפוך. כמובן שזה נכון וידוע, אבל אני תמיד הייתי מעריכה את הזמן בצורה הרבה פחות טובה. אז... חידוש מרענן), אז למדתי. עשיתי מלא תרגילים במתמטיקה (המורה נתן לנו לעשות בערך 12 בגרויות...), אפילו נחתי כשנסענו לסבתא (זה עדיין מוזר להגיד את זה) בערב. שבת וראשון היו כל כך טובים מבחינת עבודה (אין לך מושג מה הספקתי לעשות אתמול...) שאפילו היה לי המון זמן לנוח (שני פרקים ופסטיבל הביטלס בשבת, סרט ופרק אתמול). ואתה יודע... אני בהלם. בקושי יש לי ימים בודדים פרודוקטיביים, let alone ימים (מרובים ורצופים) פרודוקטיביים.

שוב, אני יודעת מה היית אומר.

קודם כל, היית שמח בשבילי. אני מכירה אותך. ואז היית אומר שזה טוב, ושציפית שזה יקרה. היית אומר שאני מתבגרת ולומדת, ושכמובן שהשיטות של MIG עובדות. הייתי מודה לך שחיברת אותו אלינו (ותמסור תודה להורים שלך על שניכם ;)), והיית אומר שאתה שמח שזה עובד ושלזה התכוונת כשאמרת שהוא יכול לעזור לי.

ואל תדאג, גם הוא יקבל את התודה שלו.

למרות שאני חושבת לעצמי שאולי קצת היית מופתע מזה שאני לא מסודרת. אני די בטוחה שציינתי את זה פעם (אולי?), אבל משום מה לכל המורים יש את הרושם שאני מסודרת לגמרי. ברור, מבט אחד בשולחן שלי (עד אתמול, כשסידרתי אותו) היה מוכיח להם אחרת, אבל...

אני מניחה שאתה כבר יודע למה אני מספרת לך את זה. אני אוהבת להראות למלאכים שלי כמה הם שינו את החיים שלי. אני רק רוצה שתחייכו, ואני יודעת שכולכם מחייכים כשאתם רואים מישהו שעזרתם לו מאושר. אתם אפילו לא מבינים כמה עזרתם לו וכמה זה משמעותי (ובמיוחד אתה...), כי מבחינתכם עשיתם משהו טריוויאלי, אבל זה לא הופך את זה לפחות נכון.

התגעגעתי ללכתוב לך. זה הכל בגלל ה-Michael-Shanks-Fangirling בשבוע האחרון. מאז שיצא Mr. Hockey אני באובססיה, כמעט. בהפסקה היום ישבתי ופשוט פרסמתי בטוויטר את כל התמונות השוות שלו שאני אצליח למצוא. והאמת... האמת שלא היה לי שום דבר מעניין לכתוב. אבל היום אחרי השיעור פשוט הרגשתי צורך לכתוב את זה.

אבל אתה יודע, זה לא משנה שום דבר באיך שאני רואה אותך. לא חזרנו לשנה שעברה, שבה היית המורה-שדומה-לדניאל (מישהי אמרה לי שמכל הסיפורים עלייך היא תמיד דמיינה אותי עם סוג של דניאל). למרות שאני חוזרת להיות על גבול האובססיבית כלפי מייקל (מה לעשות, קשה שלא), אני משאירה אתכם רחוקים כמה שאני יכולה. עכשיו כשאני יודעת שדניאל משפיע על איך שאני רואה אותך, אני מרחיקה אתכם אפילו ביתר תשומת לב. וטוב שכך, כי אני לא רוצה שאי פעם תקבל את הרושם הזה שוב, שאני מנסה לפרוץ את הגבולות.

אני רק קצת מתגעגעת וחושבת עלייך הרבה.

אהבתי לדבר איתך היום, ד"א. אהבתי את זה שצחקנו. אהבתי להיות קרובה אלייך שוב.

אני גם אוהבת את זה שאני מתקרבת אלייך. אני מסודרת יותר, מאורגנת יותר, פרודוקטיבית יותר, בטוחה יותר בעצמי, שלמה יותר עם עצמי, מטפלת בעצמי, חושבת, נהנית... אתה עדיין המטרה שלי, ואני גאה להגיד שאני מתקרבת אלייך.

ואתה יודע מה? אני עדיין קצת מנסה להבין את המקום של מייקל, דניאל ושלך בחיים שלי. טוב לי, ואני בסדר, ונשאר לי רק הדבר הזה ועוד כמה דברים קטנים. טוב, לא לגמרי קטנים, אבל הם גם לא ענקיים יותר.

אבל בסופו של דבר, אני מרוצה. וזה בזכותך (בעיקר), ואני אסירת תודה. מה עוד חדש? x

תשמור על עצמך, טוב? ותמשיך ליהנות מהחיים.

אן.