אני מדמיינת את עצמי יושבת ליד חדר מורים ועוצמת את העיניים לרגע, נשענת עם הראש נגד הקיר. ואז אני פותחת אותן ורואה אותך, וכצפוי, אתה כבר התיישבת במקום הרגיל שלך מולי ואתה מתעסק לרגע עם הטלפון. אני מחייכת כשאני רואה את זה ואז אתה מכבה את הטלפון ומסתכל אליי, רציני כמו שאתה תמיד. אני שואלת מה שלומך ואתה עונה שהכל קצת מטורף בביה"ס כרגע, אבל בסך הכל הכל בסדר. ואז אתה שואל מה שלומי ואם הכל בסדר, כי אתה מזהה מיד את הניצוץ המדוכדך הזה בעיניים שלי.

ואני אומרת לך שכן, אתה צודק, אני לא במצב הכי טוב שיש. זה לא שלא היה בוקר טוב - היה משעשע בשיעור היום, ויצא לי לדבר איתך קצת (שכחתי לשאול מה שלומך), ובפיזיקס היה בסדר בסך הכל, וגם למדתי לכימיה... אבל אני לא יודעת, אני לא כל כך מצליחה לחייך כרגע. למרות שיש לי עכשיו גיטרה חשמלית, אחרי ארבע שנים שבהן חיכיתי לזה, ולמרות שיש ציוני הגשה בכימיה (91, מה שאומר שכל ציוני ההגשה שלי עדיין מעל 90)... אני מרגישה קצת מדוכדכת.

אתה מכיר את זה שאכפת לך ממה שמישהו אחר חושב עלייך, וכל פעם שבה אתה חוטף כי לא עשית משהו זה מעציב אותך, למרות שזה באמת מגיע לך? אני אתן לך דוגמה אחרת לזה- זוכר שדיברנו אחרי הגדנ"ע וניסיתי לוודא שאתה לא מאוכזב ממני? אז זאת בערך אותה הרגשה, פלוס-מינוס. אותה הרגשה של uselessness ודכדוך. אני מניחה ששניהם נובעים מזה שאכפת לי ממה שאנשים ספציפיים אומרים- במקרה ההוא זה היית אתה, לדוגמא.

אז זה קרה שוב ואני קצת מדוכדכת. אתה מבין... אני עושה לפעמים דברים קצת טיפשיים. ואז לפעמים אני אומרת דברים טיפשיים וכאלה וזה קורה לי די הרבה לפעמים. העניין הוא שאני לא באמת מתכוונת לדברים האלה, וכל האנשים שמכירים אותי יודעים את זה. אני חושבת שגם אתה יודע את זה, שלפעמים אני אומרת שטויות שאני לא באמת מתכוונת אליהן. כמו לדוגמא שאני לא חכמה במיוחד, מה שאני יודעת שהוא לא נכון, והיום אני באמת מאמינה לזה, תודות לך. אבל אני עושה משהו טיפשי ואני אומרת את זה וזה סתם, כי אני כבר רגילה.

וזה אחד הדברים שעליהם קיבלתי על הראש היום. אני יודעת מה היית אומר, היית אומר שזה נכון שאני צריכה להפסיק להגיד את זה, אבל אתה יודע כמוני שקשה להתנער מהרגלים. אתה יודע איך זה... זה פשוט ככה. אני כבר לא מאמינה בזה ואתה יודע את זה, ואני באמת מרגישה טוב עם השכל שלי בלי קשר לאנשים אחרים, אבל לפעמים אני עושה משהו טיפשי וזה חוזר. לא המחשבה, לא הספק, אלא האמירה.

ואתה יודע, ואז יש את זה, שזה קצת מדכדך. ויש דברים אחרים שקצת חטפתי עליהם, וזה גם קצת מדכדך. ויש עניין של לגרום למישהו שאכפת לי ממנו להרגיש לא בנוח, וזה גם גורם לי קצת לדכדוך. ואתה יודע... זה קצת הופך לי את היום. אז נכון שהכל הגיע לי ואני מעדיפה את האמת על פני שקרים שרק יגרמו לי להרגיש טוב, אבל עדיין, כששלושת אלה באים ביחד... זה קצת מדכדך.

אני מניחה שאני יודעת מה היית אומר לי לעשות הלאה. ללמוד מהטעויות שלי ולהמשיך קדימה ולשכוח מהעניין הזה. אבל אני באמת מתחילה לתהות מה הפואנטה בכל מה שאני עובדת בזמן האחרון אם זה רק מביא אותי לזה.

גאד, אני מתגעגעת לזה שיכולתי לדבר איתך.

אתה יודע... אני מרגישה כל כך עייפה בזמן האחרון. ונכון שאני כבבר לא עוברת שינויי מצב-רוח מטורפים כמו פעם, אבל עושה רושם שמאז הבגרות במתמטיקה דברים הולכים קצת עקום. הבגרות ברפואה אתמול היתה קשה יחסית, והאמת היא שכשיצאתי ממנה מיד חשבתי על זה שאמרת לנו שנראה לך שגם הבגרות באזרחות תהיה מגעילה, ונראה לי שאתה צודק. הוגשתי על מאה ועדיין לא הלך לי כל כך טוב וזה תסכל אותי. והמתכונת בלשון אמנם יצאה בסדר (עוד 91. אני רואה פה סדרה?), אבל לא הייתי לגמרי בטוחה בזה כשיצאתי ממנה, למרות שאמרתי לך שהיה בסדר. אני כמעט תמיד אומרת את זה. ואתה יודע, דברים כבר לא כל כך מאורגנים, ואני גם לא ממש מוכנה לפסיכומטרי, ואם אתה יודע על מי דיברתי קודם אז אתה כנראה גם מבין למה זה מסתכל אותי במיוחד.

וזה פשוט קצת מרגיש פוינטלס.

אני יודעת, אני תופסת את זה בצורה דרמטית מדי. אבל העניין הוא שאני לא יכולה שלא לתפוס את זה בצורה דרמטית- מדובר באנשים שאכפת לי מהם. אתה אמרת בעצמך- המסננת שלי מאוד מאוד צפופה ואני לא ממש מחבבת את רוב בני האדם. ואז כל פעם שקורה משהו עם בנאדם שכן אכפת לי ממנו... זה דרמטי. בגלל זה זה היה דרמטי בסוף דצמבר, בגלל זה זה היה דרמטי בסוף ינואר. זה לא השתנה, זה לא משתנה ואני חושבת שזאת תכונה שלי שלעולם לא תשתנה, אולי כי חלק ממני לא באמת רוצה שהיא תשתנה. יכול להיות שלא, שאני פשוט לא מנסה מספיק, אבל אתה אמרת לי בעצמך שיהיו דברים שאני אהיה חייבת להשלים איתם.

אז מי יודע, אולי זה אחד מהם.

אני אוהבת לכתוב לך, זה תמיד גורם לי להרגיש טוב יותר. נכון שהרגשתי טוב יותר בימים שבהם קראת את זה וענית לי, אבל אני מניחה ש"You can't always get what you want".

ואתה יודע מה, תן לי לחדד את זה קצת. זה לא בדיוק האנשים שאכפת לי מהם, כי אני באמת תופסת דברים בצורה פחות דרמטית כשמדובר בחברים או משפחה. אבל כשמדובר במה שמרגיש לי כמו לאכזב/לשנות את הדעה של מישהו ספציפי (אתה יודע על איזה אנשים אני מדברת, אתה אחד מהם)... זה כן דרמטי, כי זה באמת משמעותי. זה כמו שאתה תמיד תהיה משמעותי בחיים שלי, בלי קשר לכמה שנים יעברו מהיום. אבל אם הבנת על מי אני מדברת למעלה אז גם הבנת על איזה אנשים אני מדברת עכשיו.

אני חושבת להתחיל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה. למחוננים יש מסלול כזה, ולא הלכתי אליו, אבל היום אני רוצה. אני אוכל ללמוד פסיכולוגיה או פילוסופיה, זה יהיה מגניב. הם מציעים מסלול לתעודת הוראה פסיכולוגיה-אזרחות משולב, מה שמאוד שעשע אותי, אבל זה עדיין לא בשבילי. יש בי חלק שמקווה שיצא לי להדריך נוער ושאני איהנה מזה, אבל אני מניחה שזה פשוט כי אני רוצה להיות עוד יותר דומה לך. אני אוהבת את הדמיון בינינו.

אתה בנאדם טוב, אתה יודע? עדיין אכפת לך. אתה תמיד מנסה לעזור לכולם, להכין אותנו כמיטב יכולתך. אני אוהבת לראות את זה, וראיתי את זה יפה בשיעור-של-שבעה-ילדים שהיה לנו היום. ובשיחה הקצרה שניהלנו אחרי זה. הופתעתי כשאמרת שאתה זוכר. יש בי חלק שרוצה לחפור, לראות אם יש משמעות מאחורי זה שאתה זוכר למרות שאמרת שאתה זוכר את הדברים האלה בערך חודש אחרי (ועבר קצת יותר), אבל אני לא אחפש את זה. החלטתי שלא משנה מה, איתך אני משתדלת שלא לחפש משמעויות. אני לא רוצה לתת שום רושם מוטעה.

אז נכון שאני מתגעגעת ונכון ששמחתי כשאמרת לי היום כל הכבוד ושאלה הציונים הנכונים בשבילי, אבל אני לא רוצה לתת שום רושם אחר. אני חייבת לציין אבל שלראות את ההבעה על הפנים שלך כשנכנסת לכיתה עם שני התלמידים ההם וגילית שאני היחידה כאן היתה מאוד משעשעת. ואז המבט שנתת לי כשאמרתי לך שבאתי לשיעור בחופשת בגרות... Priceless.

היה מצחיק היום, לא?

אני כותבת את זה ונזכרת בשיעור היום ובעוד מיליון ואחד מקרים משעשעים. יש לי מלא ציטוטים בטלפון - אני שולחת לאמא קטעים מצחיקים משיעורים תוך כדי השיעור. תירגע, אני עושה את זה גם בשיעורים אחרים - אז אני חוזרת אליהם לפעמים, ויש את השיחות שלנו והכל... וזה משעשע. וזה גורם לי לחייך כרגע, למרות שאני מרגישה קצת רע וקצת מדוכדכת.

מה הפלא שאני מחלקת את החיים שלי ל"לפני מר ג'" ול"אחרי מר ג'"?

תשמור על עצמך. אני אראה אותך מחר בבוקר.

אן.

נ.ב, אתה יודע על מה חשבתי? שמזל שקבעתי עם MIG רק בתחילת דצמבר. אני נוטה להאמין שהוא לא היה מחבב את אן לפני ששינית אותה.