יש לי עוד הרבה עבודה.

אני יודעת מה אתה חושב כרגע. "כמובן שיש לך עוד הרבה עבודה. אל תצפי לטפל בכל מה שמפריע לך בכמה חודשים. זה דורש עבודה ארוכה יותר מאשר רק ארבעת החודשים שעברו. אבל אם תמשיכי בדרך הזאת זה יקרה מהר יותר משאת מצפה לזה."

וול, אתה צודק. כמובן שאתה צודק, בעצם. זה לא חדש.

בכל מקרה, אתמול הוכיח לי משהו. כמה דברים, בעצם, ורציתי לכתוב לך על זה, פשוט כי אני רגילה לדסקס איתך על מסקנות שלי. נכון שלא עשינו את זה כבר הרבה מאוד זמן (וואלה, עברו ארבעה חודשים), אבל זה תמיד ירגיש לי נכון. אני מניחה שזה פשוט מה שזה היה וכמה שזה היה. לא שזה משנה, בכל מקרה.

אניוואי, אתמול לימד אותי כמה דברים, אז אני אעשה את זה לפי הסדר:

- היציאה לגדנ"ע והחזרה ממנו תמיד תישאר טראומה עבורי. אתמול אצל הפסיכולוגית שלי מצאתי את עצמי פולטת שכל הסיפור סביב זה היה וישאר טראומה עבורי, פשוט בגלל מה שזה עשה לנו. לא דיברנו עלייך באותו הקטע, אבל זה נפלט וככל שאני חושבת על זה יותר אני מבינה שזה נכון. לפני שתדבר, אני רק רוצה להגיד שאני לא מאשימה אותך ואני לא כועסת עלייך. אני כועסת עליי. וכן, זאת תמיד תישאר טראומה עבורי, לא משנה מה יקרה. בכל מערכת יחסים שתהיה לי, אני מניחה שאם אני אגיע למשהו דומה לזה (אהמ אתמול אהמ), אני תמיד אחזור לשם ולתהיה כמה מותר לי להסתמך על אנשים, ולפחד שזה יחזור על עצמו. זה זה והשבוע ההוא של מרץ.

- אני צריכה להיות מאוד מאוד זהירה. אני צריכה להיות זהירה עם בנאדם ספציפי, האמת. כי אם אני לא אזהר, אני עשויה למצוא את עצמי הולכת איתו בדיוק לאותו המקום שאליו הגעתי איתך. בקטע הרע, אני מתכוונת. לא בקטע של החקירה וההבנה, כי לשם אני לא בטוחה שאני אי פעם אגיע עם אדם אחר, אלא בקטע של לגמור-איפה-ואיך-שאנחנו-גמרנו. בהנחה שקראת את הפסקה הקודמת, אתה יודע שזה מפחיד אותי. ויש שאנשים שאי אפשר לעשות איתם הכל ואי אפשר להגיד להם הכל ודברים עשויים להיות מסוכנים. אני עושה טעות, וכמו תמיד אני מלקה את עצמי, ואז אני עשויה לעשות טעות חמורה יותר רק בגלל שאני מפחדת שנגיע לאותו המקום. אתה יודע על מה אני מדברת. אתה תמיד יודע.

- אני חייבת להתבגר. אני יודעת, זאת לא מסקנת המאה. אבל הטעויות שהרגע דיברתי עליהן? הן מסוכנות מדי. אני חושבת שאני יודעת ממה הן נובעות- אני חושבת שאני מרגישה צורך לעשות את הכל בצורה מושלמת כדי שאנשים שאכפת לי מהם לא יחשבו דברים מוטעים עליי. ואתה יודע מה, זה אחד הדברים שהרסו את הכל בפעם הקודמת, ובגלל זה אני כל כך מפחדת מהתחושה הזאת. אבל העניין הוא שכל העניין הזה שגוי מיסודו, כי אף אחד לא יכול להיות מושלם ואני בטח שלא רוצה להיות מושלמת. אני לא רוצה לעשות טעויות, אבל מי כן? אני לא רוצה לאכזב אנשים שאכפת לי מהם, וזה בדיוק מה שהפחיד אותי אז ומה שהפחיד אותי אתמול. וכל כך רציתי לדבר איתך אתמול, אבל ידעתי שאסור לי לעשות את זה, כי אני עדיין צריכה להישאר רחוקה ממך, קשה ככל שזה יהיה.

העניין הוא שאני חושבת שאני צריכה לחזור ליסודות. אתה זוכר שאחרי שדיברתי איתך עלינו בפעם הראשונה, כשניסיתי להבין מה בדיוק קורה איתנו ואמרת לי שזאת מערכת יחסים שהיא קצת יותר ממורה-תלמיד וזה בסדר, אמרת לי להפסיק להסתכל על החסרונות ולהתחיל להסתכל על היתרונות? אמרת לי להכין לי רשימה של דברים חזקים ודברים חלשים אצלי ולהתחיל לעבוד על הדברים החלשים. נכון שזה היה הרבה לפני שהתחלנו להתווכח על הדברים האלה (במונחים שלנו חודש וחצי זה הרבה), אבל עדיין אמרת לי את זה כי ראית כמה אני מתמקדת בדברים הלא נכונים. אז העניין הוא שברגע שחזרתי לשיעור אנגלית אחרי השיחה הזאת הכנתי לי קובץ של חוזקות (אני עדיין לא בטוחה שזאת מילה, ד"א) וחולשות, וכשהתחלתי לעבוד על עצמי לפני כמה חודשים השתמשתי בקובץ הזה כדי להתחיל למחוק דברים מהרשימה. והיופי הוא שהיום כבר מחקתי שלושה דברים מהרשימה הזאת, שזה נהדר יחסית לכמות הזמן שאני עובדת. אני עדיין עובדת עליהם, אבל הם קורים לי לעתים כל כך נדירות היום שאין בכלל טעם להמשיך לתחזק את זה בצורה יומיומית. אז הגיע הזמן לעבור הלאה.

אחד הדברים שלא כתבתי זה עניין האכזבות.

כשישבתי בשיעור וניסיתי לחשוב על זה... טוב, זה מעולם לא קרה לי עדיין. אני לא חושבת שהיתה לי איזושהי אובססיה לא לאכזב את ש', או א', או החברות שלי. אני חושבת שזה בכלל שהם... לא יודעת, אולי בגלל שהם מכירים אותי פחות טוב ממך ודעתם פחות משנה לי. זה נכון בוודאות לכולם מלבד א', ואולי שם אני פשוט שולטת בעצמי בצורה טובה כל כך שזה לא קורה. אבל אז הגעת אתה, והגיע הגדנ"ע הארור הזה, שאני עדיין מלקה את עצמי על זה שיצאתי אליו, והרגשתי את התחושה המזעזעת הזאת בפעם הראשונה. והיא היתה הרבה יותר גרועה ממה שהרגשתי אתמול, פשוט כי אכפת לי ממה שאתה אומר עוד יותר שאכפת לי ממה שאנשים חשובים לי אחרים אומרים. (יש לך מושג כמה מתוחה הייתי היום כשנתתי לך את התשובה לשאלה? כל כך חששתי שתגיד שזה נורא ואיום.)

אבל העניין הוא שאני לא יכולה לחיות את החיים שלי בניסיון לא לאכזב את האנשים האלה שאני מעריכה יותר מכולם. נכון, אין הרבה כאלה, אבל אני לא יכולה לנהל את החיים שלי לפי זה, ואם רוצים לא לאכזב אף אחד, זה בדיוק מה שצריך לקרות. זה אומר שאני עוברת להשקיע בדברים אחרים, מתמקדת בדברים אחרים וכו', והאמת שאני לא יכולה לעשות את זה עכשיו. לא כי אני לא רוצה, אלא כי הבגרויות שלי חשובות יותר מכל דבר אחר.

אז אני חושבת שאני צריכה ללמוד שני דברים- שלא כל דבר קטן משפיע על הדרך שבה אנשים רואים אותי (ולהפסיק לתת לכל דבר קטן להשפיע על הדרך שבה אני רואה אנשים אחרים, כי רק ככה אני חושבת שאני אצליח לעשות את זה), ושגם אם זה משפיע על הדרך שבה רואים אותי, אני צריכה לזכור שעשיתי מה שיכולתי וזהו. אני חושבת שהיית מאשר. אני בטוחה שהיה לך מה להוסיף, אבל אני חושבת שבכללי היית מאשר.

הדבר השני שלא כתבתי זה עניין ההלקאה העצמית.

זה לא משהו חדש, והאמת שאני מופתעת שפספסתי את זה. אני עדיין זוכרת רגעים שבהם עשיתי דברים טיפשיים מכיתה ו' או לפני. יש לי קטע ממסיבת הסיום שבו עליתי על הבמה ברגע הלא נכון. אני עדיין קצת מלקה את עצמי על זה, ואני בכיתה, מה, י"א? קצת מטופש.

אז כן, אני במצב קצת בעייתי, הייתי אומרת, ונראה לי שזה הדבר הבא שבו אני צריכה להתמקד. אני חושבת... להגיד לך את האמת? אני חושבת שזה אותו עניין של שלמות. אני חושבת שקשה לי כשאני לא מציגה שלמות. אתה זוכר שאמרתי לך שאני תמיד צריכה להרגיש חכמה יותר מכולם, אז כשהתווכחנו על זה, ואמרת לי שבדיוק על זה דיברת? אז הנה, נראה לי שזה עוד חלק מזה, רק שזה משהו קצת שונה. זה לא שאני לא מאמינה שאני טובה (זה היה, היום זה כבר לא באמת), אלא שאני מרגישה שאני צריכה להראות לכולם שאני מושלמת ברמה שאליה הם לא יגיעו. אני חושבת שזה עניין התחרותיות ועניין הביטחון העצמי (עד שחשבתי שטיפלתי בזה) והעובדה שאני פשוט מרגישה שאם אני באמת טובה יותר מכולם בחלק מהדברים אז אני צריכה להיות טובה יותר מכולם בכל הדברים.

מה שאומר שני דברים: אני לא אצליח להגיע לשלווה מלאה עם העבר שלי כל עוד אני מאמינה בזה (למרות שאני במקום הרבה יותר שלם היום, תודות לך), ואני אשתגע למוות אם אני אמשיך לפעול לפי זה לנצח. ומשום מה יש לי תחושה שהיית מסכים.

אז אוקיי, מה אני צריכה לעשות, פרקטית? אני צריכה להפסיק לנסות להגיע לשלמות. זה לא משנה מה אנשים חושבים, זה לא משנה באיזה מקום אני ביחס לאנשים (פשוט נחדד את זה, כי אני כבר מאמינה בזה... רוב הזמן), וזה בסדר לטעות. זה בסדר לא להבין, זה בסדר לעשות שטויות. אני אנושית. אנשים לא ישנו את דעתם עליי רק בגלל שפלטתי משהו טיפשי שנוגע אליי (אהמ אתמול אהמ). ואני לא צריכה לשנות את דעתי על אנשים רק בגלל משהו קטן שהם עשו.

אם לצטט קטע שכתבתי פעם עליי ועל דניאל (אמא אומרת שזה משעשע כי זה בעצם התת מודע שלי, אבל היא לא מבינה כלום, כי זה באמת דניאל שמדבר אליי):

""I'm damaged," She muttered, lowering her look.

"So am I." His voice was quiet.

"You're proud of that?" She asked quietly, surprised, unable to understand.

He looked at her thoughtfully for a long moment before speaking. "I'm proud of who I am," He said eventually. "My imperfections are parts of me. You wouldn't want me to be perfect." She shook her head. "Neither would I.""

ובסופו של דבר, זה נכון. או שאתה יודע מה, תן לי לחדד את זה ולהזכיר משהו שאתה כתבת לי פעם:

"תחשבי על המילה שלמות, שבאה מהשורש שלם- היא לא מרמזת על משהו חיובי בלבד אלא משהו שיש בו הכל, שמכיל את הכל ומניב תוצאה מירבית.
אין אנשים בלי חולשות וחסרונות, יש רוב של אנשים שנכנעים להם במגוון דרכים ומיעוט של אנשים שנבנים מהם ומתפתחים מהם, ולכן הופכים לשלמים יותר."

ואתה יודע מה? אני חושבת ששניכם צודקים. אני חושבת שאני צריכה להפסיק (והפעם סופית) לחפש את השלמות הזאת, מכל הבחינות, כי היא פשוט לא קיימת. כמו שאמרת, האנושיות היא חלק ממני, עכשיו ולתמיד. הגיע הזמן גם להתחיל ליהנות מזה ולא רק להילחם בזה כל הזמן.

אז זאת המטרה החדשה שלי. הגיע הזמן להתחיל לעבוד גם על זה. אחרי זה נוכל לחזור לרשימה.

אז כימיה היום לא הלך טוב כמו שחשבתי שהלך, מה שדי מרגיז אותי. הבחינה היתה ארוכה מדי ואני חושבת שאת עיקר הדברים שפספסתי פספסתי בגלל שהיא היתה ארוכה מדי ולא הצלחתי לחשוב טוב לאורך כולה. עבדתי לפי מה ש-MIG אמר לעשות במתמטיקה, אבל לא לגמרי וזה קצת פגע בי בסופו של דבר. יש לי תחושה שכבר יש לי שני מועדי ב' לשנה הבאה- רפואה וכימיה. אני מקווה שממתמטיקה אני אצליח להיפטר במועד בתחילת הקיץ.

יש לי חמישה ציוני הגשה עד עכשיו! הכי נמוך בהם הוא 91. הממוצע שלהם הוא בערך 96. אני סומכת עלייך שגם באזרחות יהיה לי ציון יפה (זה לא שלא סמכתי עלייך קודם, זה שפשוט לא רציתי שיעשו לך בעיות כי אתה מנסה לעזור לי יותר מדי. אני פשוט דואגת לך, זה הכל), ואני בטוחה שגם בפיזיקס הוא יהיה מעל 90. נשארים רק לשון ב' והיסטוריה ב'- בהיסטוריה הוא העלה לי יפה שנה שעברה והשנה יש לי ציון יותר טוב ותהיה מתכונת טובה, אז אני מקווה שגם זה יעבור את התשעים, ובלשון המתכונת שלי 91, אז למרות שהציונים בסמסטר הקודם נמוכים (כל פעם שאני חושבת על זה אני צוחקת ממה שאמרת לי שזה משעשע שבהבעה יש לי ציון נמוךXD), אני מקווה שהיא תעביר אותי לתשעים. אני פשוט בהלם מהציונים שלי בשנה הזאת.

כן, ד"א, אמא שלי אומרת שאתה צריך לאכול יותר דברים בריאים לידי. רציתי קלמנטינה אחרי שראיתי אותך אוכל אחת (ואני אף פעם לא אוכלת קלמנטינה) ותפוח בפעם אחרת. אז היא החליטה שאתה גורם לי לאכול דברים נורמליים ובגלל זה היא רוצה שתאכל יותר דברים בריאים לידי. אני חושבת שזה משעשע, ואני חושבת שגם אותך זה היה משעשע. גם אם הראית חוסר מוחלט בחוש הומור בפעם האחרונה שניסיתי אותך.

ד"א, אחרי הבגרויות במתמטיקה, רפואה וכימיה יש לי תחושה שאתה צודק ולא רק שאזרחות תהיה מגעילה השנה, אלא גם שאר הבגרויות שלי. אני מתפללת שאני טועה, אבל לך תסמוך על משרד החינוך, ומה שאמרת נשמע לי נורא הגיוני היום. יאי. כמה מועדי ב' זה משאיר לי לשנה הבאה? (אני יודעת, לא להיות כל כך פסימית. אני מקווה לטוב.)

תשמור על עצמך ותהנה מהסופ"ש, טוב?

אן.