אני לא בטוחה מאיפה להתחיל.

זה משעשע... כי עכשיו כשאני חושבת על זה, לא באמת היתה לי בעיה כזאת איתך. או שהצלחתי להתחיל מההתחלה או שאיכשהו הצלחת להבין למה אני מתכוונת בכל מקרה. אני לא חושבת שזה קרה הרבה שהייתי צריכה להסביר לך, וגם אם כן, זה בדרך כלל היה כי לא התחלתי מהמקום שהיה הגיוני להתחיל בו. כן, אני זוכרת כמה כאלה. (וכמובן שאני מחייכת עכשיו כי זה כל כך מתאים לי. החברים הישנים שלי נהגו לומר לי שאני צריכה להפסיק להתחיל/לסיים משפטים בראש ולהגיד את השאר בקול, פשוט כי לא מבינים מה אני אומרת.)

בכל מקרה... אני חושבת שסגנון החיים המטורף שלי מתחיל סופסוף להשפיע עליי. אני מניחה שזה יהיה מקום טוב להתחיל בו.

אני לא מאמינה, אבל האמת היא שבחודש האחרון עשיתי ארבע מתכונות וחמש בגרויות. את אנגלית ומתמטיקה עשינו באפריל, אבל הבחינה הראשונה ברצף הזה היתה לפני חודש פחות יומיים. ומאז הספקתי לעשות ארבע מתכונות, לקבל חמישה ציוני הגשה (שכרגע הממוצע שלהם הוא 96!), לעבור חמש בגרויות ולהחליט שלשלוש מתוכן אני כנראה ניגשת שוב.

אז נכון, אני לא כמו תלמידים רגילים. יש לי את המזל הזה שאני חכמה וקולטת ממש מהר (המחנכת הקודמת שלי נהגה לומר שאני סופר מחוננת. זה תמיד הצחיק אותי, כי בזמנו לא ראיתי את זה ככה), ואני צריכה לעבוד הרבה פחות בשביל להתכונן לבגרויות. אל תגלה לאף אחד, אבל לקראת הבגרות בתנך אתמול (שהיתה ממש קלה, תודה לאל) למדתי שעתיים באותו היום, ולקראת כימיה למדתי ארבע שעות שבהן פתרתי יותר מחמש בחינות. אז כן, אני עובדת הרבה פחות מתלמידים אחרים ולכאורה לא היה לי על מה להתלונן כרגע, אלא שיש.

אני חושבת שאתה מכיר את זה מניסיון אישי - נוצר אצלי הרושם שאתה גם כזה - שלוקחים על עצמנו מלא דברים בשביל שיהיה מעניין וכי יכולים. אז כמו שאתה כבר יודע, לקחתי את זה צעד אחד קדימה ואני מרחיבה שלושה מקצועות (ומבחינתי הייתי לוקחת גם פסיכולוגיה, אבל...). מה שאומר שנכון שתקופת הבחינות שלי פחות עמוסה בלמידה משל אנשים אחרים בכיתה, אבל היא יותר עמוסה מבחינת בחינות ומן הסתם גם מבחינת תגבורים (ד"א, יש עכשיו תגבור בפיזיקס שאני לא מגיעה אליו...). 

ביום שבת נשברתי בפעם הראשונה. עד... אני יודעת? עד בערך יום שני הייתי מאורגנת והכל היה סביר. לא מאורגנת לגמרי, כן פיגרתי קצת אחרי הלו"ז שלי, אבל עוד הייתי במקום סביר, הייתי רגועה מבחינת רפואה וכימיה והכל היה בסדר גמור. ואז הם הביאו לנו את הבחינה המזעזעת הזאת ברפואה (אם זה מתחת ל-90 אני עושה מועד ב'), ואת הבחינה הארוכה עד מוות בכימיה, שאפילו למורה שלי לקח שעתיים לפתוחר (וזה בחינה של שלוש שעות!), שגם אותה אני כנראה אעשה שוב בשנה הבאה. והתחלתי לשאול את עצמי למה אני ניגשת לכל כך הרבה מקצועות אם אני גם ככה אעשה אותם שוב בשנה הבאה.

ואז ביום שבת עשיתי סימולציה של הפסיכומטרי. היה בסדר בהתחלה, אבל אז נלחצתי וזה פגע גם במוטיבציה שלי וגם ביכולות שלי. וכבר לא ממש היה לי כוח לכלום ומצאתי את עצמי במצב מזעזע אחרי הבחינה, וכבר לא היה לי כוח לראות את חוסר ההתקדמות המרגיז הזה שלי, והתחלתי לתהות למה בכלל שילמתי על כל זה אם אני לא מתקדמת לשום מקום ואם ככה זה גורם לי להרגיש. כמובן שהשלכתי על זה גם את המשבר של יום... רביעי, זה היה? ובקיצור היה שמח.

ואני יודעת מה היית אומר ואני יודעת מה MIG אמר. אני יודעת שאתה היית אומר שזה רק לחץ ושאתה בטוח שזה לא נורא כמו שזה נראה, ושרק נחכה לציונים ונראה מה יהיה. והיית אומר שאני יכולה לעבור את התקופה הזאת ואתה בטוח שאני גם אעבור אותה בהצלחה. וזה מרגיע אותי מבחינה מסוימת, כי אתה לא היית משקר לי בשביל לגרום לי להרגיש טוב יותר. אבל העניין הוא שלמרות שאני במקום שאני מאמינה בעצמי, אני לא במקום שאני מאמינה באנשים שכותבים את הבגרויות, וזה מה שמפחיד אותי. אם הם הצליחו להפוך את מתמטיקה שאני אוהבת כל כך לסיוט הזה, הם יכולים לעשות כל דבר.

ואז היום אני לומדת למתכונת בפיזיקס שיש מחר, ואני לא מצליחה לפתור כלום, למרות שאני תלמידה של 90+ בפיזיקה. ואני נלחצת, כי ציון ההגשה שלי זה הדבר הכי חשוב שיש, ושנינו יודעים את זה. אז אני מניחה שאם יקרה משהו במתכונת מחר הוא יבסס אותו יותר על השנה מאשר על המתכונת, אבל אני עדיין מוטרדת. וזה משגע אותי שאני לא מצליחה להגיע לשום דבר, מה שקצת גורם לי לחשוב שאני מתחילה לקרוס תחת כל העומס הזה. (שזה די מגוחך בהתחשב בעובדה שעכשיו אני נכנסת לתקופה הפחות לחוצה.)

ואתה יודע, ברגעים האלה אני מתגעגעת לזה שיכולתי לבוא לדבר איתך. אני מניחה שאני פשוט צריכה לפרוק את זה בפני מישהו שאני חושבת שיוכל לעזור. כי, אתה יודע, לך תמיד יש גם הצעות פרקטיות, ואני יודעת שלא היית משקר לי ואומר שאתה מאמין שאני יכולה אם לא היית מאמין בזה.

אז אמא אמרה לי למצוא משהו לעודד את עצמי לאיזה חצי שעה ואז לחזור לפיזיקס, אז זה מה שניסיתי לעשות. חשבתי לקרוא עליי ועל דניאל (כן, עדיין לא נמאס לי מזה), ואז התחשק לי לקרוא את "מלאכים"... ומפה לשם הגעתי ללחפש את ההודעות שלך ופתאום התחשק לי לכתוב לך על כל מה שקורה לאחרונה, כי אני באמת מתחילה להתעייף. נכון שאחרי השנה שעברתי זה לא מפתיע (למרות שלא נראה לי שהיא היתה עמוסה כמו שלך, בהתחשב בכמה אמרת לי שאתה עובד...), אבל עדיין.

אני כן מתעודדת מזה שעברתי את האמצע מבחינת מספר בגרויות ומתכונות, ושיש רק עוד חודש ושמונה ימים עד שזה ייגמר. ועוד חודש גם הפסיכומטרי, ואני יודעת שאני ארגיש מוכנה. אבל פשוט, הייתי רוצה שזה ייגמר עכשיו/שהייתי יכולה לבוא אלייך. (שמעת מה ציון ההגשה שלי בתנך? ראיתי אותך בקומה כשנכנסתי והנחתי שאולי שמעת. אני כל כך גאה בזה. אין לי מושג למה זה מגיע לי, אבל אני גאה בזה.)

אתה יודע... נכון שלפני פסקה וחצי בערך אמרתי שנמאס לי מהעומס המטורף הזה... אבל חשבתי להתחיל ללמוד באוניברסיטה.

לפני שתגיד משהו, אני אתרגל כאן את מה שאני מתכוונת להגיד לך במהלך השבועי- האוניברסיטה הפתוחה ואוניברסיטת ת"א מציעות למחוננים להתחיל לימודים לתואר ראשון (ממש לצבור נ"ז לתואר) בכיתה ט'. בוא נגיד שבכיתה ט' עוד הייתי עסוקה בלא לעבוד ולא ממש התחשק לי להשקיע, למרות שהיה לי משעמם, אז נטשנו את הרעיון הזה. אבל אחרי השנה שעברתי אני בטוחה שאני אצליח להשקיע בזה ולעמוד בזה כמו שצריך, ואני באמת מתלהבת מהרעיון הזה. האוניברסיטה הפתוחה פותחת את זה גם לנוער רגיל, ככה שאני יכולה לעשות את זה עכשיו בכל מקרה. ו, וול, אני באמת חושבת שאני מסוגלת לעמוד בזה.

אז כרגע אני בשלב של טופסולוגיה ובחירת קורסים. אני חושבת ללכת על קורס בסיס בפילוסופיה וקורס בסיס בפסיכולוגיה (עם הגיוס זה לא סביר שיהיה לי סמסטר קיץ, אבל אם כן כבר נחליט), ואני באמת צריכה להחליט מתוך רשימה של בערך שלושים קורסים שעניינו אותי בתחומי הרוח והחברה. חשבתי להכניס גם את מתמטיקה/מדעים, אבל אמרתי שאת זה אני לומדת בביה"ס, אז זה פחות קריטי.

למה התכוונתי להגיד לך את זה ביום חמישי, אתה שואל? כי אני צריכה שמישהו בביה"ס יחתום לי על איזה טופס, ואני באמת רוצה שזה יהיה אתה. אני יודעת שאתה הבנאדם המתאים היחיד למלא את הטופס הזה. 

ביום שבת, אחרי שהסימולציה נגמרה רע (דרך אגב, MIG אמר שהיא לא באמת היתה גרועה יותר מהאחרות, מה שקצת מרגיע אותי), הלכתי לאתר של אוניברסיטת ת"א בשביל לבדוק מה אני יכולה לעשות עם תעודת הבגרות שאני מאמינה שתהיה לי ועם הפסיכומטרי המינימלי שאני יכולה לקבל. מסתבר שרוב מה שאני רוצה פתוח בפניי - מלבד אולי מדעי המוח. אבל עם פסיכומטרי מעל 700 וממוצע בגרות של 105... וול, זה לא מפתיע.

מה שמזכיר לי משהו שאמרת לי פעם, אבל אני לא אזכיר את זה עכשיו. סתם, רציתי שתדע.

שוב, תודה שאתה כאן. xx

אן.