או: למה בכל פעם שאני מגיעה ללשכת גיוס יש הפסקת חשמל?

12.6, 9:30. אני נכנסת ללשכת גיוס תל השומר, בשביל לגלות שנפל החשמל ואין להם מושג מתי הוא יחזור. באותו היום בדיוק התחלתי את פיידון, אז לפחות היה לי משהו לעשות בזמן שחיכיתי שהם יפתחו. Needless to say, בזמן לא נכנסתי.

בסופו של דבר הם הצליחו להחזיר את החשמל, אז הם נתנו לאנשים להתחיל להיכנס. הלכתי לאימות נתונים... בשביל לגלות שהמחשבים לא עובדים, המזגן במסדרון לא עובד, ואין להם מושג מתי הם יחזרו. לא יודעת אם זה רק בתה"ש או שזה בכל מקום, אבל יש להם את מחשבי הזיהוי הצבעוניים האלה... גם הם לא עבדו. חצי מהם לא עבדו גם כשהייתי שם אתמול.

אחרי המתנה של שעה וחצי או שעתיים, אני לא זוכרת, נכנסתי לאימות נתונים. שאלו המון שאלות... אחים ואחיות, הורים, ארצות לידה, בית ספר לכיתה א'-ב'... השד יודע למה הם צריכים לדעת את זה, אבל שיהיה. היו המון שאלות, היתה לי מאבחנת נחמדה, ובסך הכל היה נחמד. היו גם שאלות של השלמת משפטים, פירושי מילים וכו', שקצת הזכירו לי את הפסיכומטרי... אבל שוב, שיהיה.

עד כאן זה עוד היה סביר. אחרי זה זה כבר נעשה נוראי.

הייתי אמורה לעשות את הבדיקה הגופנית. הגעתי, נתתי להם את הבדיקות שהבאתי איתי, וגיליתי שהן לא טובות. הייתי צריכה לחכות שם במשך כמה שעות עד שהכל סודר. אחרי כמה זמן הודיעו לנו שבגלל שכבר כמעט אחה"צ אין רופאות לבנות. כלומר, אנחנו צריכות לבחור אם אנחנו רוצות בדיקה על ידי רופא או לדחות ליום אחר. אמרתי שהגעתי עד כאן ובזבזתי כמה שעות טובות על המקום הזה, אז כבר נסיים את זה.

אני מזכירה את הבדיקה עצמה כי היה לי רופא ממש נחמד, ואחרי שנתתי לו את כל הפרטים הרפואיים שלי, כולל בעיה X והכל, הוא אמר לי כל הכבוד. שאלתי למה אז הוא אמר שזה על זה שאני מתמודדת עם כל הדברים שאני מתמודדת איתם, ולמרות זאת אני נשארת אופטימית. זה גרם לי לחשוב על מר ג'. (-:

הלכתי לעשות את הפסיכוטכני, למרות שהשעה כבר היתה ארבע ולא היה לי כוח, ואז גיליתי שהם צריכים אישורים על ההקלות שיש לי. אמרתי שאני בכלל לא צריכה את ההקלות, ובגלל זה לא שלחתי להם את האישורים, אבל הם שלחו אותי לברה"ן. ברה"ן אמרו שהם כבר שלחו לי זימון (כל אדם עם פסיכולוג צריך לעבור בברה"ן...), אז הם שלחו אותי חזרה לבירורים של ההקלות... בקיצור, אלה היו עשר דקות שבהן הלכתי שוב ושוב שני מסדרונות. בסופו של דבר הם החליטו שהם ידחו לי את הפסיכוטכני לאותו תאריך, הווה, אתמול.

אני חושבת שיצאתי משם בערך בארבע וחצי.

סה"כ בערך 7 שעות.

22.7, 7:25. נכנסת שוב ללשכת גיוס תל השומר. הפעם אני כבר מוכנה לזה שיש מצב שזה יקח לי את כל היום. נכנסת לבניין עצמו ומורים לי לעלות לעשות את הפסיכוטכני. היה יכול להיות נהדר, רק שזומנתי לשמונה לברה"ן.

בירורים, בסוף שולחים אותי למעלה לברה"ן. אני מחכה שם שעה וחצי, ובתשע נכנסת לפסיכיאטר. שיחה של איזה חצי שעה, מבררים את כל הפרטים והכל, עונה על הרבה שאלות מוזרות, וכמו שאמרו לנו מספרת תמיד את האמת. אחרי שהוא סיים הם שלחו אותי למעלה לסיכום פרופיל. "מחשב אפור." "מה?" "קומה למעלה מחשב כחול." "אפור או כחול???" "כחול."

ברור שלמעלה אין לא מחשב אפור ולא מחשב כחול. פניתי לחיילת וביקשתי עזרה, בסופו של דבר מצאתי למי אני אמורה ללכת. נכנסתי לתור והלכתי לשבת לחכות עוד בערך שעה וחצי.

Long story short, פרופיל 45. רק על המשקפיים הורידו לי ל-72, אז די ציפיתי להורדה נוספת, אבל... זה קצת כאב. חלמתי על טייס והכל, וזה קצת כואב לראות שגם אם הייתי עושה את ניתוח הלייזר שרציתי לעשות, לא הייתי יכולה להגיע לטייס.

משם ירדתי לפסיכוטכני. הם אישרו את המכתב שנתתי להם וקיבלתי הערכת זמן והפסקה בין הבחינות. Needless to say, לא השתמשתי באף אחד מהם. חיכיתי שם קצת, ובסופו של דבר נכנסתי לעשות את הפסיכוטכני. התחלתי לעשות את הבחינה - היה ממש נחמד. עשינו סימולציה בביה"ס בתחילת השנה, ואני חייבת לציין שדי נהניתי. כמובן שכל הטריקים והדברים שלמדתי לפסיכומטרי היו מאוד שימושיים ביותר ממבחן אחד (30 אנלוגיות בשלוש וחצי דקות! הא!). 

והרי לא יכול להיות שאני מגיעה ללשכת גיוס ולא נופל החשמל, אז זה קרה באמצע המבחן. זה היה משעמם, אבל שרדתי.

מפה לשם יצאתי מתה"ש בשלוש וחצי.

סה"כ שמונה שעות.

מה שהופך את זה ל-15 שעות צו ראשון. זה היה פשוט תענוג.

וכמובן שבשני המקרים התעוררתי חולה ביום שאחרי. יאי. אז אמנם היום אני מרגישה פחות גרוע מאשר בפעם הקודמת, אבל עדיין...

אן.

עריכה: דפ"ר 90! Yeah baby.