ראיתי את הפרק האחרון של מרלין אתמול.

אני זוכרת כשמרלין הגיעה להוט.

אני אף פעם לא רואה סדרות על בסיס פרומואים. אני רואה אותן בגלל שחקנים שאני אוהבת שמופיעים בהן, בגלל המלצות של חברים, בגלל כותבים או במאים או מפיקים שאני מכירה שעובדים עליהן, בגלל שהרעיון נשמע מעניין... אף פעם לא ראיתי סדרה רק בגלל שהתלהבתי מהפרומו שלה והחלטתי - או, את זה אני רוצה לראות.

אני לא זוכרת הרבה מהפרומו של הוט. הדבר היחיד שאני זוכרת זה את הקטע שבו גאיוס נופל מהמרפסת ומרלין מציל אותו בעזרת המיטה בפרק הראשון. אני זוכרת שבאותו הרגע החלטתי- הנה, את הסדרה הזאת אני רוצה לראות ואני אראה, לא משנה מה אני צריכה לעבור.

זה היה משעשע, כי בשידור הראשון הצלחנו לתפוס רק את הפרקים הזוגיים. הם שידרו אותם בזוגות, ותמיד היה לנו משהו לפני, אז העברנו למרלין בדיוק בסוף הפרק האי-זוגי. בסופו של דבר הם שידרו את כל העונה שוב לפני שהם הביאו את העונה השנייה, די קרוב לשידור בבריטניה, ואז ראינו את שתי העונות ביחד. אני לא יודעת למה, אבל אני זוכרת את הצפייה בפרק הראשון של העונה השנייה, אחרי שהבאנו אוכל ממקדונלדס.

ואז הם הביאו את העונה השלישית, כשהייתי בכיתה ט', וא' ראה את כולה לפנינו, כי הוא ראה בקצב בריטניה, והוא גרם לי לרצות לראות את פרק 10. אז ראיתי אותו והתלהבתי וזה אחד הפרקים האהובים עליי מאז. ואני זוכרת שהעונה השלישית נגמרה פה שבועיים לפני שהתחילה העונה הרביעית, והסוף היה כל כך גאוני שלא הצלחתי להפסיק להתלהב לקראת העונה הרביעית. את העונה הרביעית ראיתי בקצב בריטניה, ובגלל שאפילו לא רציתי לחכות יומיים לתרגום, תרגמתי את כל העונה בעצמי.

ואיכשהו העונה החמישית נעלמה לי בתוך כל הבלגן של השנה האחרונה. היה לי כל כך הרבה על הראש שלא היה לי זמן למרלין, והמשכתי להגיד לעצמי שאני אדביק אותם ושאני אראה. ובסופו של דבר ראינו את העונה רק בשבועיים האחרונים, מלבד שלושת הפרקים הראשונים. (שני הראשונים היו מאכזבים, אבל "שיר המוות של אות'ר פנדרגון"? ג-א-ו-נ-י.)

ואז אתמול ראינו את שני האחרונים.

זאת הפעם הראשונה אי פעם שפינאלה השאיר אותי במצב אמוציונלי כל כך. בשל האוס בכיתי קצת, אבל זה נגמר טוב. של מקלט היה נהדר (למרות שהאמת שלא ידענו אז שזה הפינאלה). של הסטארגייטים נגמרו בצורה אופטימית. V, סמאש, רובין הוד... היה טוב שנגמר. הרבה סדרות אחרות נגמרו טוב. ומרלין... אני לא יודעת. אולי זה הסוף, אולי זה כל הזכרונות שיש לי מהסדרה הזאת, אולי זאת האהבה שלי לסדרה הזאת, ואולי זה הכל ביחד. אבל לא הצלחתי שלא לבכות.

הדרך שבה הם סגרו את הסדרה... נוראית. יפיפיה ועדינה ושברירית ו-horrifyin.

זה (The Diamond of the Day) היה דאבל נהדר. ההתחלה של ארתור ומרלין היתה גאונית (מרלין אף פעם לא יודע מתי עדיף לו להפסיד לארתור... חלק מהקסם האישי שלו, האידיוטיות הזאת). הקטע שהיצור זינק עליו היה מעורר אימה. כל הסצינות של ארתור ומרלין ביחד היו מושלמות פשוט, כולל הדרך שבה ארתור מגלה על הקסם ולאט לאט מקבל את מרלין כמו שהוא. ארתור וגוון היו נהדרים כתמיד ביחד (ארוון3>). למורגנה לקח יותר מדי זמן למות! והם הרגו את גוויין >:

אבל זה היה מושלם. זה לא יכול היה להיות יותר טוב... עד הרגע שבו ארתור מת.

ואני כל כך אוהבת את ארתור. הוא היה כזה נוראי בפרק הראשון (The Dragon's Call)... אבל מרלין וגוון לימדו אותו איך להתנהג, והוא הפך למלך מעורר הערצה. ולסגור את זה ככה, כל כך נאמן לאגדות כשחצי מהסדרה לא היתה בכלל קרובה לאגדות... זה כאב.

אני תמיד אתגעגע לסדרה הזאת. 3>

קניתי עכשיו את המארזים... אז יהיה כאן כיף בתקופה הקרובה.

אן.