של השקט לפני הסערה.

הימים האחרונים של החופש, כשכולם כבר מוכנים לחזור ללימודים ואף אחד לא באמת רוצה. כשכולם יודעים שהשנה הקרובה הולכת להיות מטורפת וזה הרגע האחרון שיש לנו לנשום. כשכולם כבר רוצים שהשנה תתחיל, ומצד שני רוצים שהיא תיגמר. כשכולם מקווים שהם מסוגלים להתמודד עם מה שיבוא, עם החודשים הארוכים של הלמידה שלפניהם.

הימים האחרונים של הסתיו, כשהעננים בשמיים אפורים כהים והגשם עומד להתחיל. כשכבר אפשר להריח את הריח של החורף מגיע, הריח של הגשם הראשון, פירות ההדר ופרחי החורף היפיפיים. כשמרגישים את הסערה מגיעה ובכל זאת יוצאים החוצה, רק כדי להרגיש שוב את העולם. כשהעולם מכין את עצמו לסופות ארוכות ולגשם בלתי-נגמר.

הימים האלה, כשכולם מרגישים את השילוב המוזר הזה של מרץ שנותר אחרי החופש, ועגמומיות שנופלת עליהם כשהם רואים את העלים נושרים ומבינים שהחורף כמעט בא.

של הסערה.

הימים של העומס, שבהם כולם רצים ממקום למקום ואי אפשר למצוא אף אחד. הימים האלה שבהם כולם עסוקים וכולם ממהרים ולאף אחד אין באמת זמן. הימים שבהם בקושי רואים את הבית והמשפחה כי תמיד יש יותר מדי לעשות. הימים שמצד אחד כולם מתפללים שיגמרו כדי שאפשר יהיה לנוח, ומצד שני נהנים מהם כי אלה באמת החיים.

הימים של החורף, של סופות הברקים והרעמים. הימים האלה שבהם אי אפשר לצאת מהבית בלי מטרייה ומעיל, ואם אפשר גם עוד מטרייה באוטו ותרמוס של תה חם. הימים שבהם תמיד יש פקקים ותמיד יש תאונות ומסוכן לנסוע בכביש, כי כולם עושים תאונות, אבל הימים האלה שבהם אי אפשר שלא לצאת החוצה אל הרחוב או אל הכביש, ורק להסתובב בגשם השוטף עם חיוך על הפנים.

הימים האלה, כשרגע אחד הכל שקט בחוץ בגלל הקור וברגע שאחריו הגשם שוטף את הרחובות ברעש גדול, ובפנים תמיד יש מן ביטחון, מהסערה או איתה.

של השקט אחרי הסערה.

הימים של הרוגע, כשכולם כבר מרשים לעצמם להירגע שוב ולנשום כפי שצריך. כשכולם נזכרים ב"מה אלה חיים" וב"מי בכלל קרוב אליי". כשלכולם אין בדיוק מושג מה לעשות עם עצמם, כי אחרי הסערה זה מרגיש פתאום ריק. כשכולם מנסים למצוא מה לעשות, ואו שממלאים את חייהם במשמעות או שנותרים בכל יום עם התהיות. כשכולם מתחילים להיזכר מי הם ומאיפה הם הגיעו. כשלכולם שוב יש זמן לשבת ולדבר על כוס קפה.

הימים הראשונים של האביב, כשאט אט מתחילים לצוץ פרחי האביב על שלל גווניהם, והאוויר מתמלא בריחות של פריחה. כשאפשר לראות את הפרפרים מסתובבים באזור ואת החיות שמקיצות משנת החורף שלהן. כשעדיין יש קצת גשם, אבל זה גשם מלטף, כאילו אומר שלום ליצורים החיים על פני האדמה. כשהעולם כולו מברך על כך ששרד עוד חורף שלם והוא יכול להמשיך בחייו.

הימים האלה שבהם יש סופסוף שקט ואפשר לשבת, ימים של אושר ושל שלווה אמיתית שפתאום מופיעה.

שיהיה סופשבוע נהדר.

אן.

במילים אחרות: סיימתי לעבוד לקיץ הזה ועכשיו אין לי מושג מה לעשות עם עצמי.