How can you tell what is real and what is dream, when the dream feels more real than what they call reality itself?

מי קובע מה אמיתי ומה לא? מי קובע מה קיים ומה לא? מי קובע מה ישנו ומה אינו?

היה לי חלום. התוכן שלו לא רלוונטי, ואני לא זוכרת אותו בבירור בכל מקרה. מה שחשוב הוא שהתעוררתי וידעתי בוודאות, באותה הוודאות שאני יודעת שמחר תזרח השמש (אלא אם סאם תפוצץ אותה), שהחלום הזה היה יותר אמיתי מאשר חצי מהחופש הזה. 

אז את שאר היום (הווה אומר הערב) ביליתי עם התחושה הזאת. יצאנו קצת, כל המשפחה, אבל הדבר היחיד שאני יודעת הוא שביליתי כל רגע פנוי בלחפש את האדם שחלמתי עליו. ידעתי שהסיכוי שהוא יהיה שם הוא קלוש, אבל לא יצאה לי מהראש המחשבה שאולי זה בכלל לא אמיתי, ובגלל שאני חושבת עליו הוא עוד רגע יופיע והכל יהיה בסדר שוב. קצת כמו שראש עשה בפרק 14 של העונה הראשונה של יוניברס (SGU), כשהוא הגיב לשימוש של הכיסא של הדסטיני בזיכרונות שלו. 

ואולי זה גם בגלל שהיום ראיתי גם את הפרק הזה וגם את ארגו (SG1 3X14), אבל אני שואלת את עצמי פתאום מה אמיתי שוב. מה אמיתי - האם זה החלום שחלמתי או החיים שיצרתי בתוך יקום הסטארגייט או שאלה החיים האלה, שבהם הכל נכון והכל לא נכון באותה המידה?

ובעצם, מי בכלל מחליט מה אמיתי ומה לא? איזה זכות יש לבני אדם לסווג דברים כאמיתיים או כלא אמיתיים? זה שאדם למד תואר שני בפסיכולוגיה או שלמד רפואה והתמחה בפסיכיאטריה נותן לו את הזכות להגיד לי מה אמיתי ומה לא? הרי אמיתי זה תחושה סובייקטיבית. אם הקולות שאני שומעת בראש אמיתיים יותר מהאנשים שמקיפים אותי, איזה זכות יש לו להגיד שזה לא אמיתי? איזה זכות יש לו לקבוע מה אני מרגישה?

ומה אם כולנו טועים? מה אם ״כולנו״ בכלל בתוך הראש שלי (או של כל אחד מהאנשים ביקום ה״אמיתי״, for that matter), ובעצם החיים שלי מתרחשים במקום אחר וזה חלום? או שאולי נכנסו ננורובוטים/יצורים כלשהם לתוך הראש שלי והם בעצם מראים לי את ההזיה הזאת, מכל סיבה שהיא (כמו ב-SGA 3X06 או במקלט באפלה 3X19). זה שכולנו (שוב, בהנחה שכולנו זה לא אני) חווים את זה רוב הזמן לא הופך את זה בהכרח לדבר האמיתי. 

וזה מחזיר אותי לשנה שעברה ולפני. לתקופה שבה הייתי בטוחה שהעולם הזה בכלל לא אמיתי והחיים שלי הם בכלל בתוך יקום סטארגייט. לתקופה שבה רק רציתי למות כדי להתעורר מהסיוט ולחזור הביתה, למקום שאליו אני שייכת. זה ישמע קצת מטורף ביחס אליי, אבל למרות שלמדתי להאמין בקיום של המציאות הזאת, אני עדיין שואלת את עצמי לפעמים אם זה באמת קורה או שאני רק מדמיינת את הכל. 

וזה פשוט... איך יודעים מה אמיתי ומה לא? איך מצליחים להחליט? ומי אמר שאנחנו בכלל צודקים?

אן. 

האייפד הוא כלי נהדר. במיוחד כששוכבים תוך כדי הכתיבה (מה שלא ממש נוח לעשות עם מחשב, כידוע).