ב-6.12.12 בבוקר הייתי בחדר המורים עם מר ג׳. שאלתי אותו מה שלומו כי דאגתי לו, והוא ענה ושאל מה שלומי כי היה לו אכפת. אמרתי לו שאני בסדר ושאני מתחילה השתלמות אט״ן (מה שגיליתי ביום לפני זה אז עוד הייתי באותה התלהבות ראשונית). הוא שאל מה זה, אז אמרתי לו שאלה האמבולנסים הצהובים (מה שבגדול נכון). לא סיפרתי - כי לא חשבתי על זה באותו הרגע - שמדובר באמבולנסים עם התרופות והפראמדיקים. 

באמצע ינואר סיימנו את ההשתלמות. זה היה משהו קצר, ארבע או חמש פגישות של חמש שעות בתחנה. נהניתי - עברנו על סטריפים של אק״ג, דיברנו על מחלות, הכרנו את הציוד באט״ן, למדנו לעבוד באט״ן... היה כיף. 

אתמול, יותר מחצי שנה (!) אחרי שסיימנו את ההשתלמות, עשיתי סופסוף משמרת אט״ן ראשונה. 

אין לי הרבה מה לספר. הגעתי כמה דקות לפני תחילת המשמרת (6:40 בערך), אז יצא לי להצטרף לנסיעה האחרונה של משמרת לילה (שבאופן די משעשע לא תהו מאיפה אני צצתי פתאום). נהניתי מכל דקה. לאט לאט התחלתי ללמוד את האט״ן, מה שהיה כיף. אני מניחה שעוד כמה משמרות אני אהיה במצב ידע והתמצאות סביר. 

אחרי זה היה די שקט. חזרנו לתחנה בשמונה וחצי ובדיוק הגיע הלבן (אמבולנס רגיל) שהיה במשמרת בוקר, וגיליתי שיש שם שני חבר׳ה מהקורס האחרון שאני מכירה. מפה לשם יצא שעזבתי את כל מה שעשיתי וישבתי לדבר איתם (ולפתור בעיות במתמטיקה). היה כיף. 

וזהו. באחת עשרה ומשהו או שתיים עשרה וקצת קראו לנו לנסיעה, ומאותו הרגע לא חזרנו לתחנה. קיבלנו אייס קפה חינם לכל הצוות ב-yellow, מה שהיה נהדר, פגשנו את הפרמדיק אחראי תחנה שלנו, ונסענו לשלושה מקרים. זאת היתה המשמרת הראשונה שלי, אז ברור שלא הייתי טובה מספיק לטעמי, אבל אני בסדר עם זה (לפחות די בסדר עם זה, כי בכל זאת ההשתלמות היתה לפני פאקינג חצי שנה), ובסך הכל למדתי המון. 

אז כן, משמרת אט״ן ראשונה עברה בשלום. 

וזה היה נהדר, כי כשחזרנו לתחנה גיליתי שש׳ שם, אז דיברנו קצת והסכמנו שצריך לעשות משמרת ביחד שוב. כל כך התגעגעתי אליו!

ואני שמחה. אני אנסה לקבוע יותר משמרות אט״ן ונקווה לטוב. 

אן.