כי אתה המון דברים בשביל המון אנשים, ואתה ע' בשביל כולם, אבל אתה מר ג' רק שלי.

פחות מיומיים, אתה מאמין? 39 שעות עד שאני אראה אותך שוב. וגם אם אני אצטרך לחכות להפסקה, זה עדיין זמן קצר מספיק בשביל שאני לא אביא את עצמי לטכיקרדיה כל כך חמורה שהיא תצטרך טיפול תרופתי (שנמצא באט"ן. אתה יודע, האלה ה... (ואני רואה אותך משלים את המשפט יחד איתי) צהובים). והנה אני שוב חוזרת לרפואה ברגעי השיא הרגשיים שלי כי אני לא מצליחה להסביר במילים עד כמה באמת אני מתרגשת.

אתה יודע, זה מצחיק. גם בשנה שעברה ציפיתי לראות אותך שוב - אבל אז זה היה מסיבה אחרת לגמרי. האמת... זה מוזר להודות בזה בפנייך, אבל יכול להיות שקצת הייתי מאוהבת בך לפני שהתחלנו לדבר. כל הגישה שלך מזכירה לי את הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם (דניאל ג'קסון. אני יודעת שזה נשמע לך מוזר, אבל זה רק כי לא המשכת את הסדרה. הוא לומד דברים, כמו להפסיק לסמוך על כולם, בדרך הקשה ונעשה ממש מדהים. אני זוכרת שכתבתי לך עליכם אבל אני לא זוכרת כמה הסברתי), ולא יכולתי שלא לאהוב את זה. ובאותו הקיץ... פגשתי את מייקל שנקס (שמשחק אותו בסדרה. אהבתי אותו יותר מאשר את ספיידר), ואין מילים לתאר עד כמה באמת הועמקה ההתאהבות שלי גם באדם וגם בדמות. וזה שעשע אותי, כי אמרתי לעצמי, "אוי ואבוי. עכשיו אני עומדת לפגוש שוב את הבנאדם שכל פעם שאני נכנסת לשיעור איתו מזכיר לי את דניאל. כמה רע זה ייגמר?"

אבל השנה זה שונה, אתה יודע? זה מגיע ממקום שונה לחלוטין. כי אני לא מאוהבת בך. ואני כבר לא במצב שבו אני צריכה אותך באותה הצורה הנואשת. ואני כבר לא במקום שבו אני לא יכולה להמשיך להיות עצמי בלעדייך כי אני לא יודעת מה זה אומר. לא. השנה זה בא ממקום של מישהי שמחפשת את הידיד, גם אם לא את האח הגדול, שהיא מצאה כאן בתחילת שנה שעברה. של מישהי שמצאה מישהו לדבר איתו על דברים שהיא לא מצאה אף אחד לדבר איתו עליהם (פילוסופיה, לדוגמא), של מישהי שמצאה בנאדם ייחודי במקום מפתיע ורק רוצה להמשיך לשמור איתו על קשר. לא אותה הגישה של "אני לא יכולה לשנות בלי העזרה שלך", לא אותו החיפוש האובססיבי אחרייך, ולא אותה התחושה שהעולם שלי לא יכול להתקיים בלעדייך.

אני רק רוצה שתהיה חלק מהחיים שלי.

ואני מבטיחה מראש, שהשנה תהיה כמו תחילת שנה שעברה. אם תסכים להמשיך לדבר איתי, ככה היא תיראה. כשאני באה לדבר מדי פעם, כשאני לא מתייחסת אלייך בצורה שונה מאשר לידיד. כי דיברתי עם הפסיכולוגית שלי עלייך (כן, שוב. יש הרבה על מה לדבר.), והבנתי שזה קצת מפחיד להיות במקום הזה של המלאך שלי שבו אני שמה אותך, והחלטתי שאני אתן לך להרגיש את זה כמה שפחות השנה (כמה שאני אצליח להוריד את זה...). ולא נדבר עליי אלא על כל מיני נושאים מעניינים באמת- על הפסיכולוגיה שאני מתחילה ללמוד ב-14 באוקטובר, על ספרי פילוסופיה שאני קוראת (אני מתכוונת להזמין את הפוליטאה בעברית מספריית האו"פ. התחלתי את הספר באנגלית, אבל זה נוראי), על הזרם אקזיסטנציאלי שעדיין לא יצא לי לקרוא ממנו, על מד"ב (אני מסיימת את סדרת אמבר בימים אלו! והתחלתי דוקטור הו. אני מניחה שאתה רואה?)... אתה יודע, אלה.

ואם תסכים, זה יילך חלק. כי אני יודעת מודעת לעצמי היום, ואני יותר שולטת בעצמי היום, והתבגרתי קצת ואני במקום נפשי אחר.

באמת.

אבל זה רק אם תסכים. רק אם זה לגמרי בסדר מבחינתך. כי אני לא רוצה כן כי אתה חושב שאני חייבת את זה ורוצה לעזור או מכל סיבה אחרת. אני רוצה שזה יעשה לך טוב, ואם זה לא, אז אין טעם בזה.

ואתה יודע, יש לי כמה חלונות השנה, שבמקרה נופלים על שיעורי פסיכולוגיה שלך, אז שאלתי את עצמי אם תסכים שאני אצטרף. לא במובן של "עוד עבודה לבדוק" או "עוד מבחן לבדוק", אלא סתם, כסטודנטית חופשיה. נטו כדי ללמוד. אני אפילו אוסיף את השיעורים שלך לקלסר פסיכולוגיה שאני עושה לתואר. ואם זה בסדר איתך, אני אטפל בכל הביורוקרטיה. אז זהו, זה עוד משהו שאני מתכוונת לשאול אותך ביום שלישי.

היו לי המון מחשבות לאחרונה. היו לי מחשבות על משמרת האט"ן הראשונה שלי (אני חייבת לספר לך על זה. אתה היית אחד האנשים הראשונים שידעו שהתקבלתי להשתלמות אז, בדצמבר), על המחקרים שעשיתי היום בפסיכולוגיה (היה כיף, האמת), על הפגישה שלי איתה מחר, על העובדה שעוד חמישים יום (ותשע דקות!) אני מתחילה לימודים באוניברסיטה, על מערכת השעות החדשה שלי (שהחסרון שלך בה מורגש מאוד...), על פוליטיקה ומדעי המדינה (אני תוהה אם ללמוד מדעי המדינה או מדעי המדינה ויחסים בינ"ל. מה למדת?)... המון.

אז השתתפתי היום במחקרים בפסיכולוגיה. נסעתי לקמפוס ברעננה (וואו! איזה מקום יפה! אונ' ת"א תמיד תהיה האהובה עליי, אבל זה נראה כמו מקום נהדר ללמוד בו), והשתתפתי בשלוש שעות של מחקרים. היו שם כל מיני דברים: אחד על שטיח ריקוד, וכמה במחשב, ואחד שנראה כאילו הוא ניסה לבדוק האם הנבחן הוא חולה פסיכיאטרי. והיו כאלה של הקראת מילים ושל קריאה ועיבוד מידע... ובקיצור, היה ממש מעניין. ואפילו יצא לי לעצור בספרייה של האוניברסיטה... ו-וואו.

והיתה לי משמרת אט"ן ראשונה ביום חמישי. כל פעם שניסיתי לקבוע אותה היא נדחתה, בוטלה או שלא קיבלתי אותה (זה קרה לי שלוש פעמים החודש. שלוש!), אבל בסופו של דבר עשיתי אותה ביום חמישי. אתה זוכר שסיפרתי לך שאני עושה את ההשתלמות או שאני סתם מדברת? כמו שאני מכירה אותך, אתה זוכר, כמו שזכרת מה היו הציונים הנמוכים בתעודת מחצית א' שלי.

בכל אופן, עשיתי אותה סופסוף. וזה היה מדהים. עולם אחר ממש. התחלתי ללמוד את האט"ן - מה נמצא איפה, איך מגיבים למה, מה עושים מבחינה תרופתית - ואני מקווה שעוד כמה משמרות אני איעשה טובה בכל הסיפור הזה. יש שם המון לזכור, אבל זה שווה את זה. ולא תאמין - חיברתי אק"ג בעצמי! אני לבד! ורק ליד (חיבור) אחד היה כמה מילימטרים מהמקום שבו הוא אמור להיות.

וקיבלתי תעודת סטודנט! היא כזאת סגלגלה ויפה. אני נראית קצת מוזר בה, אבל היו להם הגבלות על התמונות והייתי חייבת לבחור משהו מהר (כי לא אמרו לי לבוא עם תמונת פספורט... אופס). בכל אופן, אני סטודנטית! ועוד לפסיכולוגיה! מי היה מאמין.

זה מעניין, כי יש לי מערכת יחסים ארוכת שנים עם הפסיכולוגיה. מרוב מכתבים אני כבר לא זוכרת אם סיפרתי לך את זה, אז אני אספר לך שוב. כשהייתי ילדה מאוד רציתי ללמוד פסיכולוגיה, ואפילו ניסיתי לעשות את זה באוניברסיטה. אחרי זה היה שלב שבו בכלל לא האמנתי בפסיכולוגיה (לפחות בפסיכולוגיה קלינית. מפסיכולוגיה מחקרית מאוד נהניתי), ובסופו של דבר אתה החזרת לי את האהבה לפסיכולוגיה. סיפרתי לך- אחד הדברים הראשונים ששינית בחיים שלי היה את הטיפול שלי. והנה אני לומדת באוניברסיטה פסיכולוגיה, אחרי שברוב החטיבה תכננתי ללמוד שם מתמטיקה או פיזיקה בתואר שאני עושה בתקופת התיכון.

ומה עוד? ראיתי היום את מערכת השעות שלי לשנה הקרובה. מבחינת מספר שעות חזרתי לכיתה י'/ג' (מספר השעות היה זהה בשתיהן), מבחינת מקצועות אני לומדת כמעט רק דברים שאני אוהבת (מלבד ספרות, ספורט ורפואה עם י', שאני שונאת שנאת נפש). בסך הכל זאת כנראה תהיה שנה נחמדה ביותר, במיוחד עם הפסיכולוגיה. מה שכן, יוצא שיש לי כמה חלונות (לשמחתי לא הרבה), אז...

אבל כן, זה מוזר שאתה כבר לא מלמד אותנו. זה כל מה שאני מכירה בבית הספר הזה.

היו לי גם הרבה מחשבות בנושא פוליטיקה לאחרונה. חשבתי לעצמי שמה שיש לנו כאן זאת כבר לא ממש דמוקרטיה. חשבתי שבתיאוריה זאת דמוקרטיה מאוד נחמדה, אבל בפרקטיקה זה לא בדיוק מה שקורה. הסתכלתי על כל מה שלימדת אותנו ועל מה שדיברנו, וחשבתי לעצמי שאם אנחנו רוצים לעשות כאן שינוי, אולי כדאי שנתחיל את השינוי עם שינוי של שיטת הממשל שבה אנחנו עובדים. כי אני לא חושבת שהיא עושה לנו טוב. וחשבתי שאולי נוכל אנחנו לדבר על זה, ועל השינוי שאני מתכוונת לעשות איתה, ואולי נוכל לחשוב על זה, כי אלה נושאים שמעניינים את שנינו. מה אתה אומר?

וזהו בגדול. חשבתי קצת עלייך ועל אחיך (אני כל כך מתרגשת בשבילו!) ועל כל מיני דברים. ובסך הכל אני באמת מאמינה שיהיה בסדר.

אני כבר לא יכולה לחכות לדבר איתך על כל הדברים האלה.

תשמור על עצמך, כן? עוד פחות מיומיים, אבל שיעברו בשלום.

אן.