מאת: אן קרטר. 

תאריך: 27/8/13 20:03

היי. 

אני מסתכלת אחורה על הזמן שלנו ביחד, ואני לא יכולה שלא לחייך. המחצית הראשונה של השנה שעברה היתה התקופה הכי נהדרת שהיתה לי בחיים, ולא הייתי מחליפה אותה בשום דבר. אפילו מהתקופות הקשות שלנו למדתי דברים. למדתי די הרבה, האמת. 

כשסיימנו את השנה שעברה... נתת לי את ההרגשה שתהיה כאן בשנה הזאת. הדרך שבה דיברת איתי, הדרך שבה התייחסת אליי והדרך שבה חייכת אליי, כולם נתנו לי את התחושה שתהיה כאן גם השנה בשביל שאני אוכל לספר לך מה קורה, מה אני לומדת ואיך דברים מתקדמים. הדרך שבה נפרדנו אחרי הבגרות גרמה לי להרגיש שתהיה כאן עד הרגע שבו אני אעזוב את בית הספר. 

טעיתי. 

או שאתה יודע מה - אני לא יודעת אם אני טעיתי, אתה טעיתי או ששנינו טעינו. אני לא יודעת אם אתה העברת לי מסר שהתחרטת עליו (מאותו היום בינואר לא הצלחת להיות עקבי בנוגע למה שאתה משדר לי), אם אני לא הבנתי אותך נכון (מה שהיום אני מגלה שמסתבר שעשיתי יותר מפעם אחת - לדוגמא במהות שלך), או קצת משני הדברים. אני באמת שלא יודעת, והאמת שזה גם לא ממש משנה. 

בכל מקרה... האמת שציפיתי להיום. קצת הייתי עצובה, אבל די ציפיתי להיום. לא חשבתי שתיתן לי לשמור איתך על קשר. אתה בטח תשמח גם לשמוע שלא בכיתי בגלל זה בכלל. עברתי הלאה, כמו שאני יודעת לעשות, והאמת שדי נהניתי משאר היום שלי. דיברתי עם ידידה ועם חברות, כתבתי קצת ויצאתי עם המשפחה. אל תדאג, ההשפעה הענקית שהיתה לך עליי נחלשה. כמו שאמרתי לך, אני בנאדם אחר היום.  

אבל יש משהו שעדיין מציק לי. אתה יודע מה זה? זה העניין שאתה מסרב להגיד לי במה או במי מדובר. כי להגיד לי שמצד אחד אתה עדיין סומך עליי (מה שאומר שאתה לא חושש שאני אנסה לעשות משהו שוב) ומצד שני להגיד שלא בזה מדובר (אז במה עוד מדובר, אם זה עניין שנובע רק ממך?), זה לא ממש עוזר לי להבין מה קרה כאן. ואני חושבת שאתה יודע את זה, והעובדה שאתה יודע את זה ובכל זאת בוחר לא לענות על השאלות שלי מאכזבת, כי חשבתי שאתה בנאדם אחר ובמרץ לא היה דוגמה למי שאתה. 

והגעתי לשתי תיאוריות. 

הראשונה היא שאתה לא רוצה את זה כי פשוט לא בא לך להתעסק איתי שוב, בלי קשר למה שאני אעשה או לא אעשה, ובגלל זה אתה חא רוצה להסביר לי את זה. זה מתאים לבנאדם שפגשתי במרץ, שהתחמק ממני וסירב לתת לי לדבר או לשאול את השאלות שלי. אבל זה לא מתאים לע׳ שאני מכירה (מלבד אולי רצון כלשהו להגן עליי? למרות שזה מוזר, כי אם היית אומר לי את זה הייתי הולכת כבר מזמן ואתה יודע את זה), וזה הדבר היחיד שמפריע לי בתיאוריה הזאת. אז כמובן שיכול להיות שאתה לא האדם הזה, אבל קשה לי להאמין בזה. 

השניה היא שזה מפריע למישהו בסביבה שלך. ״זה לא העניין ואל תערבי את זה״, אמרת לי על זה שאתה סומך עליי, ומצד שני אמרת לאמא בשנה שעברה שזה יוצר לך בעיות משפחתיות. ואני מכירה אותך - אתה לא במקום שבו אני נמצאת, שבו אתה לא שם על אף אחד. אתה גם לא יכול להרשות לעצמך את זה ואפילו כבר דיברנו על זה בעבר. ואם מחברים את הכל ביחד יוצא שלמישהו בסביבה שלך מפריע כל הסיפור הזה, והוא לא רוצה שיהיה בינינו שום קשר שהוא. והסיבה שאתה מתחמק ממני היא שאתה יודע שאני אשאל ולמען הפרטיות והאדם הזה (כי אחה בכל זאת החיים שלך) אתה מעדיף לא להגיד את זה. 

ואני מניחה שאני לעולם לא אדע איזה תיאוריה היא הנכונה, אבל אני תוהה. כי השאלה היא האם אתה האדם שחשבתי שאתה, שאני מכירה ויכולה לחזות מה הוא יגיד ויעשה כמעט בכל מצב, או שאתה האדם שאכזב אותי במרץ האחרון, אותו אדם שאמרתי לו שחשבתי שהוא אדם אחר. 

כי אתה יודע, באמת חשבתי שאתה אדם אחר. לא מושלם, אבל טוב יותר ממני. 

ואני כבר לא בטוחה בזה. 

זה המכתב האחרון שאני כותבת לך כע׳. אני תמיד אראה את הפנים שלך מולי כשאני אכתוב למר ג׳, אבל מעתה והלאה אני מניחה שאלה יהיו מכתבים לאדם שהכרתי בשנה האחרונה. זה קצת קשה לכתוב שאני מוותרת עלייך לתמיד (וכן, זה אומר שאני גם מוותרת בשבילך על שיעורי פסיכולוגיה שהתכוונתי להיות בהם כבר מאמצע שנה שעברה), אבל אני אתמודד. אני באמת אהיה בסדר. 

רק תשמור על עצמך. 

אן. 

ואני לא יודעת אם אתה חושב שאני אחכה לראות אם דברים ישתנו במהלך השנה כמו שאמרת שאולי יקרה, אבל אני לא שם יותר. זה ההבדל ביני לבין הנערה הצעירה מפברואר: אני לא נותנת לך לקבוע איפה אני ומנסה להבין מהתגובות שלך - אני קובעת איפה אני. אז תראה אותי שוב באוקטובר, כי יש לי שאלה חשובה אלייך (לא בנוגע אלינו), ובסוף יוני, כשאני אבוא לקבל את ההקדשה שאמרת שתיתן לי.