אני מצטערת.

אני לא מבינה את זה, באמת שלא. אבל תמיד, בכל פעם שבה אני כותבת לך, יש לי תחושה שאתה רואה את זה. זה לא כשאני כותבת את הדברים הטובים (אני מניחה שפשוט בגלל שאז לא אכפת לי אם אתה רואה את זה, למרות שצריך להיות לי אכפת), אלא כשאני כותבת את הדברים הלא טובים, העצובים, הכואבים. ויש לי את התחושה המפחידה הזאת שאתה רואה את זה, שאתה קורא כל מכתב שלי ויודע בדיוק מה אני מרגישה בכל פעם שאתה מדבר איתי. זה כמו שהיית רגוע אחרי שכתבתי לך בצורה מתגעגעת פחות, וזה כמו שהתייחסת אליי אחרי שכתבתי לך שהתעלמת ממני. אני יודעת שאלה רק צירופי מקרים, המוח שלי יודע את זה, אבל אני פשוט לא מצליחה להאמין לזה.

ואני... יש לי את הבעיה הזאת, אבל אני לא מסוגלת להיפרד בצורה רעה. אני פשוט לא מסוגלת לראות אותך הולך אחרי שאני אומרת לך את הדברים האלה, כמו שלא הייתי מסוגלת להתרחק ממך אחרי שקטעתי אותך באותו היום. ואני יודעת שזה לא באמת אתה ואני יודעת שזה לא באמת קורה, אבל אני והפרנויות מסכימות שאני לא יכולה פשוט לעזוב את זה ככה.

כי אני רוצה להסביר.

זה לא שאני אפסיק לכתוב לך. אני לא חושבת שאני באמת מסוגלת לנתק אותך מהבנאדם שהכרתי אז. אני יודעת שאני מסוגלת לנתק את המלאך שלי מאותו האדם כדי להתחיל מחדש, אבל אני לא באמת יכולה לנתק את שניכם. אני לא מסוגלת שלא לראות את האדם שאני מכירה מולי כשאני כותבת לך, גם אם אני מדמיינת אותנו בתקופה שונה ממה שחווינו בחצי השנה האחרונה.

וזה לא שאני אפסיק להתגעגע, כי בנאדם כמוך מעולם לא פגשתי ואני גם לעולם לא אפגוש. לא מדובר בשינוי שעשית בחיים שלי, אלא במהות של מי שאתה - דומה כל כך לי, אוהב את הדברים שאני אוהבת, מבין אותי כמו שאף אחד אחר לא מבין אותי, נותן, אכפתי, פתוח. והיום אני כבר יודעת שיש אנשים טובים בעולם, אבל בנאדם עם השילוב הזה של תכונות ודמיון כזה אליי כנראה שאני לעולם לא אפגוש שוב. וכן, כמו היום, אני תמיד אמצא את עצמי חושבת לפעמים, "אילו מר ג' היה פה... הוא היה מבין". זה לעולם לא ישתנה.

וזה לא שאני אפסיק ליצור דמויות שמזכירות אותך לפעמים בדברים, פשוט כי אתה ההשראה שלי בהרבה מובנים. אני אפסיק לכתוב את הספר שאמרתי לך שאני כותבת ואשמור אותו רק לעצמי, כי לא נראה לי שאתה תעריך את המחשבה שבו, אבל אני כותבת דברים אחרים, ובסיפור הכי חדש שלי יש דמות שמזכירה אותך מבחינות מסוימות. וזה סוג של פנטזיה-דרמה כזאת, שאני מקווה שתושפע ממה שאני לומדת בפסיכולוגיה, והלוואי שיכולתי לחלוק את זה איתך, אבל אחרי אתמול, אני כבר לא חושבת שאני אעז לשאול אם תהיה מוכן להמשיך לקרוא דברים שלי.

וזה לא שאני אפסיק לחשוב עלייך כשאני אראה דברים שדיברנו עליהם. זה לא שאני אפסיק לחייך לעצמי כשאני אראה את ריקוד עם דרקונים או רומח הדרקון ואזכר בשיחות שלנו עליהם, או על כל ספר אחר, לצורך העניין. זה לא שאני אפסיק להיזכר בך כשאני אקרא את אפלטון, מה שאני בהחלט מתכוונת להמשיך לעשות. וזה לא שאני לא אחשוב עלייך כשאני אתחיל את התואר שלי במדעי המדינה ואתהה מה היית אומר ומה היית עושה אם היית רואה אותי במקום הזה, כי החלטתי שאני באמת רוצה לעשות את זה.

וזה לא שאני אפסיק להרגיש בנוח איתך ואחזור להשפיל את המבט בכל פעם שאתה עובר או משהו. אני יודעת שאני יכולה לדבר איתך ואני יודעת שאני יכולה לסמוך עלייך, ושום דבר לא ישנה את זה מלבד בגידה באמון שלי. אבל אני מכירה אותך, ואני לא מאמינה שתעשה דבר כזה, למרות חוסר האמון שלי בבני אדם. ואתה יודע, אני חושבת שזה בסדר שיש מורה אחד בביה"ס שאני מרגישה שאני יכולה באמת לדבר איתו.

ומעל הכל... זה לא שאני לא אנצל הזדמנויות להחליף איתך מילה או שתיים, אם תיתן לי אותן. אמרתי את האמת, אני לא מתכוונת לשבת בתהיה כל השנה ורק לשאול את עצמי אם אתה מתכוון לתת לי את ההזדמנות - אני מתכוונת לעבור הלאה ולהמשיך לחיות את החיים שלי. אבל זה לא שאם תבוא אליי להגיד שזה בסדר, או שאני אתקל בך ובמקרה תתפתח שיחה, אני אתעלם ממך או אברח. כי כמו שאמרתי לך, אני רואה בך חבר, ואני אף פעם לא עושה את זה לחברים, בטח ובטח שלא לחברים משמעותיים כמוך.

ואני יודעת... אני יודעת שאם אתה קורא את זה כרגע אתה בטח מחליט שאין מצב שאתה תדבר איתי אי פעם שוב, כי בסך הכל אתה חושב שכל עוד אני במצב שבו אני חושבת עלייך לא יכול להיות שום דבר, אבל זה משהו שהייתי חייבת להגיד. כי זאת האמת, ובניגוד אלייך מאז מרץ [לא האשמה, רק ציון עובדה], אני תמיד סיפרתי לך את כל האמת ורק את האמת. "Whether you believe me or not, I have always been honest with you". אז אתה יודע... רציתי שתדע גם את זה, אם אתה קורא את זה.

פשוט כי אני לא יכולה לחשוב שאלה הדברים האחרונים שאמרתי לך.

אז כן, זה הציק לי עד עכשיו. זה הטריף אותי לאורך כל היום וניסיתי להוציא את זה החוצה, אבל לא ממש הצלחתי. ועכשיו ברגע שחזרתי הביתה פתאום הכל יוצא ואני רוצה שתדע רק את האמת, כי לך מעולם לא שיקרתי ואני לעולם לא אשקר.

ושלא תחשוב שאי פעם יפסיק להיות לי אכפת.

אן.