לא אכפת לי מהמלחמה בסוריה. לא אכפת לי מאסד ומאובמה ומכל השטויות האלה של העולם. לא אכפת לי אפילו מבית הספר ומהעובדה שיש לי מחר מתמטיקה ולא עשיתי את השיעורים (ו-MIG היה אומר לי לעשות אותם, כמו כשהיו לי בעיות עם ההכנה לפסיכומטרי). לא אכפת לי שהיום כבר נגמר ועדיין לא החזרתי את כל הסמסים לטלפון שלי, שהיום חזר מהמעבדה שוב. לא אכפת לי. 

אכפת לי ממך ומהציונים. 

כשבאתי אלייך היום לשאול אם יודעים מה היתה הבעיה בבגרויות, לא באתי כדי לבכות על ה-96 שלי. השלמתי איתו, עברתי הלאה, וגם אם לא הייתי, לא הייתי באה אלייך עם זה - פשוט כי אני מכבדת את מה שאמרת לי ואני לא רוצה להתערב בחיים שלך אם אתה לא רוצה אותי שם. באמת. באתי אלייך מסיבה אחרת, שלצערי לא נתת לי להסביר. 

באתי אלייך כדי לראות מה שלומך. כשנתקלתי בך בבוקר נראית עייף ומוטרד ונשמעת צרוד. דאגתי לך. לא הייתי מנומסת בהתחלה (להתייחס אלייך כמו אל כל מורה אחר, לא? הדבר היחיד שאמרתי לכל השאר זה לשאול מה הציון), אבל ברגע ששמעתי את הקול שלך מיד אמרתי שאתה לא נשמע טוב. כי באמת לא נשמעת ונראית טוב - נראית הרבה יותר רציני משאתה בדרך כלל. ואני מכירה אותך - זה קורה אם אתה לחוץ בזמן (בקטע של המון חומר ללמד לבגרות ואין זמן), אם אתה עמוס, אם אין לך סבלנות, או אם משהו מטריד אותך. ואחרי ששמעתי על הסיפור עם ציוני המגן - הנחתי מיד שגם לזה יש קשר למצב הרוח שלך, גם אם אמרת שאתה רק עייף. 

ואחרי שסיפרת לי על עניין המגנים הייתי מוטרדת. תשאל את אמא אם אתה לא מאמין לי. לא מוטרדת בשביל עצמי - 96 זה בסדר מבחינתי. השתניתי. אני אספר לך עוד משהו על זה אבל עוד רגע - אלא מוטרדת בשבילך. כי אנחנו הכיתות הראשונות שהגשת לבגרות, ואני דואגת מאיך שזה נראה ומאיך שזה משפיע עלייך. 

כי אתה יודע מה קיוויתי שתגיד? שיודעים איפה היתה הבעיה בבגרויות ושזה בחלקים שצריך לשנן או באיזה שאלה או שתיים טריקיות שהיו, למרות שבגדול המבחן היה קל. ואז הייתי אומרת שאף אחד מהם לא באשמתך, ושאתה מורה מצוין וזה בכלל לא קשור אלייך - תלמידים לא אוהבים לשנן, ושום דבר לא ישנה את זה. וזה לא אומר כלום עלייך, זה לא אומר כלום על הציונים שלך או על הדרך שבה אתה נותן אותם, כי אתה עושה את הכל בדיוק בצורה הנכונה, ופשוט תמשיך ככה ואל תשתנה. ואם מישהו יחשוב עלייך משהו בגלל זה, תשלח אותו לדבר איתי, כי אתה אחד המורים הכי טובים שאי פעם נתקלתי בהם, ואין מצב שאני לא יכולה לגרום למישהו, כל אחד, מי שזה לא יהיה, לראות את זה. 

ואני יודעת שאתה רגוע ובטוח בעצמך ויודע מי אתה, ושאתה יודע שאתה מורה נהדר. ואני זוכרת שכבר אמרתי לך את זה, אחרי המתכונת, כשאמרתי לך שאני לא דואגת כי אתה מכין אותנו לבגרות, אבל לא בדיוק הגבת לזה, אלא היית רציני כהרגלך ואמרת שצריך המון שינון וזה לא קשר אלייך, אלא אל התלמידים. אז רק רציתי להגיד לך היום שזה באמת לא קשור אלייך, אלא אל התלמידים, או אפילו אל הבודקים, כי אבא שלי, שהוא מרצה, אמר שכשהם עושים בחינות קלות הם בודקים אותן בצורה קשה יותר. אז אתה מבין... אתה מורה נהדר, ושום דבר לא ישנה את זה. 

ואני לא יודעת אם בכלל אכפת לך מכל זה, אבל לי אכפת. כי אני מתכוונת לזה - אתה אחד המורים הכי טובים שהיו לי אי פעם, וכנראה שהמורה הכי טוב שהיה/יש לי בתיכון. ואמרתי את זה גם לפני שהיה לנו קשר וגם לפני שנעשית חשוב לי - נהניתי מהשיעורים שלך וסיפרתי לאמא עליהם כבר בכיתה י׳, לפני השיחה הראשונה שלנו ולפני שאי פעם חשבתי שתהיה חלק מהחיים שלי. נהניתי מהדיונים ומהלהט ומהדרך שבה לימדת את החומר. התאהבתי באזרחות עוד עם המורה הקודם שלי, אבל אתה הפכת את זה לאהבה אמיתית, אהבה שגורמת לי לשקול ללמוד מדעי המדינה. וזה משהו שתמיד חשבתי שאין סיכוי שאני אעשה, אבל אחרי השיעורים האלה והשיחות הספורות שהיו לנו בנושא (כי באמת דיברנו יותר על פסיכולוגיה ופילוסופיה), אני לא יכולה שלא להתעניין. וכל זה לא בגלל שהיה לנו קשר - אלא בגלל שאתה מורה אמיתי. 

ואני יודעת... שכנראה שלא תשמע את זה ממני, פשוט כי אני לא אחפש אותך בשביל להגיד לך את זה, בהתאם לרצונות שלך. אבל זה משהו שרציתי להגיד, כי אני באמת מאמינה שאתה עושה עבודה נהדרת והציוני ההגשה היו הוגנים, פשוט כי אני מכירה אותך. 

אז תישאר אתה, בסדר?

מה שהערתי קודם... רכזת מתמטיקה נתנה לנו את האפשרות לשנות את המגנים במתמטיקה אם יאספו עשרה ילדים שרוצים. הנטייה המיידית של הילדה שאתה מכיר היתה להגיד שאני רוצה, כי ה-96 הזה מקלקל לי את המאה. אבל לא אמרתי. וכשגיליתי אחרי זה שזה דורש קורס ולעשות את הבגרות שוב, שמחתי. אבל היה לי את ההגיון לא לעשות את זה בשביל שתי נקודות. 

כמו שאמרתי... השתניתי. 

אן.

אני לא מאמינה ששכחתי לחלוק איתך ציונים סופיים מהשנה. על אנגלית נדבר אחרי שאני אערער, תנך 89, לשון 89, היסטוריה 90 (הוא שוב קלקל לי), מתמטיקה 98 (״שמעת שיש ציונים במתמטיקה?״ ״לא. איך הם?״ ״100. אני רוצה לגשת למועד ב׳.״ ״מה הציון המקסימלי?״ כן, בסדר, אתה צודק, זה טיפשי), כימיה 87 (הרבה יותר משציפיתי, אם אתה זוכר), פיזיקס 91 (אמרתי לך שהמגן יקלקל לי!), אזרחות אתה יודע, ועל רפואה לא נדבר עד אחרי המועד ב׳ (פחות מ-90, כמו לכל הכיתה. היתה בגרות ממש קשה, גם המורים מסכימים).