אתה היית כל כך שמח אם היית יכול לראות אותי היום. 

לפני שתספיק לחשוב את זה- לא, לא חשבתי עלייך כל הערב. הרמתי כוסית לכבודך (קברנה סוביניון. היה טעים) ולכבוד שאר המלאכים שלי וכן הזכרתי אותך פעם או פעמיים במהלך הערב, אבל לא עלייך חשבתי הערב. לא חשבתי על אף אחד, למען האמת. כשכן חשבתי חשבתי על המשפחה שלנו, על החג, ועל כמה שכיף לי בפעם הראשונה מזה שלוש שנים, אולי אפילו יותר. 

החגים הם סיוט עבורי די הרבה זמן. לפני שלוש ומשהו שנים קרה משהו, ומאז הייתי בנסיגה חברתית מתמדת. גם לפני זה לא בדיוק אהבתי סיטואציות שבהן אני מוקפת בהרבה אנשים בחלל קטן יחסית לכמות, ואני מניחה שזה משהו שאני לעולם לא אוהב, אבל אתה יודע איך זה, כשקטנים תמיד משחקים עם כל הבנידודים ולא ממש שמים לב לכמות האנשים. ובכל מקרה לשניים מהאחים של אמא יש בית פרטי, אז בחצי מהחגים היינו בחצרות. 

בכל אופן, לא ממש אהבתי את החגים. בחג הראשון אחרי שהתחלתי להתנדב במד״א הודעתי שהלוואי שהייתי נשארת בבית. הצלחתי להוציא מזה משהו בסוף, אבל בזיכרון שלי זאת עדיין לא היתה חוויה חיובית. תמיד היו יותר מדי אנשים, ואף פעם לא היה לי מצב רוח בשביל להיות עם הילדים. אתה מכיר אותי, וכמו שאני בוגרת לגילי היום, ככה הייתי גם לפני שנתיים. אז מצד אחד לא הרגשתי בנוח להיות עם המבוגרים ומצד שני השתעממתי עם הילדים ובסוף לא נהניתי בכלל, מלבד בסדר, כשסבא היה מקדש. 

אני חושבת ש-2012-13 (זה יהיה טיפשי לכתוב 2012-תשע״ג, אבל זה התיאור הכי מדויק) מסמנות שינוי. 2013 בעיקר מראה את השינוי שעברתי עד היום, את כל מה שהשתנה בחיים שלי, החל מסבא וכלה בגישה שלי לחיים. אני בנאדם אחר, וזה היה ראש השנה הראשון שבו באמת נהניתי מזה הרבה זמן. 

הערב מתחלק לשלושה חלקים: לפני הברכות, הברכות ואחרי הברכות. 

לפני הברכות היה נהדר. הגענו במקרה יחד עם דוד שלי, שהביא את אשתו והבן התינוק שלו. ראיתי אותו וחשבתי על של MIG, אבל בחיי שלא חשבתי עליהם בהמשך. הוא כזה מתוק! אתה מכיר תינוקות יותר טוב ממני, אז אתה יודע כמה חמודים הם... עד הלילה, אמרה לי אשתו. בכל אופן, הוא הבנדוד הראשון שאני זוכרת שיוצא לי לשחק איתו כתינוק. גדולה ממנו יש עוד מישהי, אבל היא נולדה בתקופה שבה התרחקתי מאנשים, והגדולים יותר קטנים ממני רק בחמש שנים בערך. ואני כל כך נהנית איתו! הוא פשוט מקסים. 

אז פגשתי את המשפחה, קיבלתי חיבוקים מהבנידודים (לא כולם הגיעו. עשינו אצל אחד הדודים, השני הגיע רק עם התינוק כי שאר הילדים עם המשפחה של אשתו הקודמת, והשלישי בצד השני), דיברתי קצת עם אנשים על כל מיני דברים (כמו היריון והלימודים לתואר בפסיכולוגיה. מגניב, אה?), הייתי קצת עם אחותי והכלבה שלהם (מהממת שכמותה. אני כל כך אוהבת אותה. היא ממש הפחידה אותנו כשהיא רצה החוצה ולא הצלחנו למצוא אותה, אבל אחרי זה גילינו שהיא עושה את זה כל הזמן), ובסוף כשכולם הגיעו הלכנו לאכול. 

הברכות היו, כמו בפסח, בלגן אחד גדול. זה היה נורא. בנדוד שלי הביא חבר שידע משהו, ואמא וסבתא שלי מכירות ממש טוב, אבל מלבדם אף אחד לא ידע כלום כי הם אף פעם לא הקשיבו לסבא, והיה כאוס. זה היה הרגע שרציתי שרק יגמר כדי שאני אוכל להמשיך ליהנות, כי זה היה נוראי. 

ואתה יודע איך זה אחרי - אוכלים, מדברים, קינוחים, משקאות חמים... ודיברנו על המון, על הכלבה שלהם ועל היריון ועבודות, על פרנסה, על כל מיני דברים כבדים וגם הרבה פחות כבדים. לא אכלתי מהקינוח בסוף (מבאס) כי הייתי עם התינוק, אבל נהניתי בסוף וזה מה שחשוב. 

ואני לא כותבת לך את זה סתם בשביל לתאר לך איך היה ערב ראש השנה שלי, כי אתה יכול לחיות נהדר בלי זה. אני כותבת לך את זה כדי להגיד שאני, שונאת האדם, הנערה שלא מבינה מה זה סיטואציה חברתית ושאין לה מושג איך לדבר לבני אדם, נהניתי הערב בחברת המשפחה. אותה המשפחה שלא הרגשתי בנוח איתה כבר כמה שנים. 

ואתה יודע מה? אפילו שהתגעגעתי לסבא ואפילו שהיה מוזר בלעדיו, בכל זאת נהניתי מלהיות עם המשפחה. 

אז כן, ברגע שיצאתי חשבתי עליך. וחשבתי לעצמי שהיית שמח בשבילי ושבטח היית גאה בשינוי שעשיתי ובזה שהיית חלק מזה. 

כבר הגענו הביתה עד שסיימתי לכתוב את זה,

אז שתהיה שנה נהדרת, מלאה בדברים טובים, בבריאות, באושר, ובאהבה לך ולכל האנשים שאתה אוהב. 

לילה טוב. (-: (בפעם האחרונה ששלחתי לך ליל״ט עם סמיילי ענית בצורה כל כך רצינית, אבל אני מקווה שחייכת אז ושפשוט לא השתמשת בסמיילים כי אתה אתה.)

נ.ב: אם יש פה טעויות מטופשות, זה כי השעה 23:58, אין לי כוח לעבור על זה שוב כדי לחפש טעויות, וכתבתי את הכל באייפוד עם ה-autocorrect. נו טוב. (-: