האמת שלא הגעתי ליום הזה עם תקוות מיוחדות. אני יודעת, אני טובה ומוכשרת וחכמה (ואני שומעת את הקול שלך שוב מראה לי המון דברים טובים בי שאני כל הזמן מפספסת, כמו יכולת ההנהגה שלי והרטוריקה המצוינת שלי. לא שאתה המציאותי ראית משהו משתיהן, אבל לא משנה), אבל עדיין, היום הזה מערב המון מגעים עם בני אדם אחרים, וכמו שאתה יודע, עם אנשים בגילי אני כמעט ולא מצליחה להסתדר. אמנם אני משתפרת, אבל אני מכירה את עצמי (או לפחות חשבתי ככה...), ואני יודעת שבקבוצה של אנשים אני כמעט תמיד נעלמת בשנים האחרונות. 

הפתעה הפתעה, אני לא. 

אנחנו קבוצה של שמונה בנות. עד עכשיו עברנו ארבעה מבדקים שונים: הרצאה ופעילות, שיעור, הרכבה וסימולציות ופעילות פיזית קלה. ורציתי לספר לך קצת על איך היה לי ואיך אני נהנית מהיום הזה (כי כן, כמעט אחת והיום טס לי).

(הערת אגב משעשעת: היום בשש בבוקר כשאכלתי עם אמא היא אמרה לי שהמבחנים שאני עושה דומים למבחנים שמקומות עבודת שולחים אליהם, ושהם בודקים יכולת חשיבה, יכולת עבודה בקבוצה, יכולת הנהגה ודברים כאלה. אמרתי בחצי-צחוק שלי אין אף אחד מהשניים האחרים. הגעתי לפה וגיליתי ששוב טעיתי. אבל אמא אומרת שתמיד הייתי טובה בשניהם, אז כנראה שפשוט הדחקתי את זה.)

בכל אופן...

הגעתי לכאן ממש מוקדם (אתה בטוח מכיר את הפקקים בשעות האלה. יצאנו מוקדם ובסופו של דבר, לשמחתי, לא היו פקקים אז הגענו מוקדם.) אז יצא שהייתי בין הראשונות שהגיעו לפה. קיבלו אותנו, נכנסנו פנימה והתיישבנו לחכות. אחרי זה המלווה של כל קבוצה לקחה אותה לשיחה, משהו קצר על זה שלא חייבים לעשות את המבדקים, שבודקים כל מיני דברים בכל מבדק וכו׳. אתה יודע איך זה פסיכולוגים. (במבדקים שיחקתי עם עצמי ב״בואו נבדוק מה עוד הם יכולים לבדוק מלבד מה שהם מספרים לנו״. אני נעשית ממש טובה בזה. אבל זה לא הוגן, יש לי חומר רקע בפסיכולוגיה.)

בכל אופן, אחרי המפגש הזה התחלנו את הפעילות. היתה לנו פעילות ספורטיבית שבשביל להגיע אלינו היינו צריכות לעלות ארבע קומות. הבנות קיטרו וגם אני לא ממש נהניתי כי התיק שלי כבד (רק כרך א׳ של ״מבוא לפסיכולוגיה״ שוקל שני קילו), אבל עכשיו כשאני חושבת על זה אני משועשעת, כי אני חושבת לעצמי שאתה היית עושה את זה בבערך עשרים שניות. (״קטנת אמונה״)

בקיצור, לפעילות הזאת היו שני חלקים. הראשון היה למצוא גולות (לכאורה תחמושת) בבריכת חול, השנייה היתה לזחול ולסדר שקים בצורה מסוימת, והשלישית היתה לחצות שטח באמצעות השקים וקרשים שהיו שם בלי לגעת ברצפה. עמדתי לכתוב כאן שאתה יודע איך אני ושגם היית מצפה שאני אהיה שקטה, כמו שאני ציפיתי, רק שפתאום אני חושבת לעצמי שידעת איך אני פועלת עוד לפני שהתחלנו לעבוד על העבודה לך, אז כנראה שהיית מנחש שאני אציע דרכי פעולה או אתפוס פיקוד. שזה, אם להודות באמת, מה שעשיתי - הצעתי מה לעשות ועזרתי לסדר דברים ככה שגם עבדתי בצורה קבוצתית וגם סוג של הבעתי מנהיגות. אתה יודע, בלי לדרוס אנשים אחרים. וזה היה כיף!

עשינו גם פעילות אחת של העברת פעילות (הרצאה של דקה ופעילות של 2.5) שאני חושבת שעשיתי בסדר, והאמת שהיתה נחמדה מאוד, ופעילות של העברת שיעור (ארבע דקות להעביר נושא נתון, כולל הפרעות מהבודקים) שגם היתה די בסדר. בגדול נראה לי שעשיתי אותן בסדר. לא היית מאמין כמה אני טובה מול קהל. זה לא נראה ככה לרוב האנשים שהכירו אותי בשלוש השנים האחרונות, אולי אפילו יותר, אבל אני באמת טובה מול קהל. יותר מפעם אחת נבחרתי להקריא המון קטעים או קטעים ממש קשים בטקסים (אצלנו המחוננים כל הזמן עושים את הטקסים... זה כיף).

הפעילות האחרונה שעשינו עד עכשיו היא פעילות של סימולציה. היו שני קטעים נתונים ובשני הקטעים הייתי צריכה לשחק משהו. בפעם הראשונה זאת היתה נציגת שירות (יכול היה להיות יותר טוב, אבל ידיי היו כבולות!) ובפעם השנייה הייתי מורה שניסתה לעודד תלמידה שלה להישאר בטיול השנתי למרות שהיא רבה עם חברה. אני מספרת לך במיוחד על הפעם השנייה כי זה הזכיר לי אותך וניסיתי לעשות את זה כמו שאתה היית עושה את זה: חלקתי ניסיון, עודדתי להישאר ולהוציא את המיטב וניסיתי לעזור לה עם הבעיות שלה, גם באמצעות ציוות שלה לקבוצה אחרת של תלמידים. זה היה נהדר. נזכרתי פתאום שאני באמת אוהבת חינוך.

15:33 

אז סיימנו עכשיו את היום המתיש הזה. בזמן שכתבתי לך את המכתב קראו לנו לשתי הפעילויות האחרונות, אז אני אסכם גם אותן. תאמין או לא, מלבד השעה וחצי מול המחשב, היה יום די נחמד. 

בקיצור, אחרי הסימולציה הזאת נתנו לנו חלקים והיינו צריכים לבנות משהו לפי דגם מסוים. רק שאחרי דקה לקחו לנו את הדגם ונתנו לנו עשר דקות לבנות את זה. מזל שאני טובה בזיכרון לטווח קצר ושאני חכמה, כי הצלחתי לבנות את זה בדיוק בזמן.  

אחרי זה נתנו לנו לבחור קבוצה שזקוקה לעזרה כלכלית ולבנות להם משהו. שוב, זאת היתה פעילות קבוצתית. פחות השתתפתי הפעם, והאמת שאני לא כל כך בקטע של אדריכלות אז זה די בסדר, אבל השתתפתי וזה מה שחשוב. וזאת אפילו היתה משימה עם קבוצות אחרות - והייתי ידידותית ומשתפת פעולה! אני! מסתדרת עם אנשים! לא ייאמן. (כשבאתי לכתוב משהו במשפט הזה התבלבלו לי האותיות וה-autocorrect של האייפד תיקן לשם שלך. צירוף מקרים?)

בקיצור, היה ממש נחמד. עשו לנו שיחת סיכום, מילאנו משוב ואז עשינו את הפעילות האחרונה, שהיא מול מחשב. זאת פעילות מתישה, מייגעת, די משעממת בחלקה ופשוט מציקה. היא אמורה לקחת שעתיים (!), אבל סיימתי אותה בשעה וחצי. היו שם דברים נחמדים (בקרה על מערכות נשק או אסדת קידוח, לדוגמא. בשאלות האמריקאיות פשוט השתמשתי בטריפים של הייקיו.) אבל היו שם גם המון שאלות מאותו סוג שפשוט היו מתישות. 

החלק שבאמת מעניין אותי מתוך כל המשימה הזאת הוא בעצם החלק של זיהוי הצורות. יש לך עשר דקות שבהן מריצים לך מול העיניים כל מיני צורות בצבעים שונים, ואתה צריך ללחוץ בכל פעם שאתה רואה משהו ספציפי, נגיד, משולש ירוק. בשלוש דקות הראשונות זה נחמד, אבל אחרי זה כמעט נרדמתי. זה משעמם ברמה שאני לא יכולה אפילו להתחיל להסביר. אבל הייתי מוכנה לזה - עשיתי משהו דומה, גם אם קצר מזה, במחקרים בפסיכולוגיה שעשיתי. ומצאתי את עצמי תוהה אם בדקו בעבר אם יש צורות או צבעים שאנשים מגיבים עליהם יותר, או מה עוצמת הלחיצות שלהם ואיך היא משתנה בהתאם לתדירות של הופעת הצורות. סתם, כל מיני שאלות כאלה שתהיתי אם חקרו אותן. אתה יודע במקרה?

בדרך הביתה עם אמא חשבתי על חינוך ועלייך. נזכרתי כמה טוב עשית בשנה שעברה. המחנכת שלי התקשרה ושאלה למה אני לא יוצאת לטיול השנתי ואמרתי שלא מתאים לי, ואחרי זה אמרתי לאמא ששיקרתי ובעצם כן יש סיבה ספציפית. ואז אמרתי שאם אתה היית שואל הייתי אומרת לך את האמת - שאני לא אוהבת את השכבה ולא בא לי לבלות איתם שלושה ימי. אמרתי שאם אתה היית שומע את זה היית משכנע אותי ללכת ובמקביל היית מחבר אותי אל אנשים שאתה חושב שיעניינו אותי. זה מה שעשית אחרי הטיול הקודם, ואז בכלל לא יצאתי. 

וסיפרתי לך את הכל, כמובן, גם כדי לחלוק, אבל גם כדי להראות לך כמה טוב באמת עשית. 

איך עבר כיפור? אני יודעת שאתה לא צם, אבל עדיין, זה יום מיוחד. ואיך עובר עלייך החופש? אני מתחילה ללמוד את מבוא לפסיכולוגיה וממש נהנית מזה, ובסך הכל עובדת טוב. נהנית, האמת. מה איתך?

תשמור על עצמך, טוב?