אני חושבת על מה שהכניס אותי לטלוויזיה.

אני לא מדברת על תוכניות ילדים או קלטות, אני מתכוונת לטלוויזיה שאני רואה. אני מתכוונת לכל הסדרות האלה שאני אוהבת מגיל צעיר. אני מתכוונת לכל הסדרות שנכנסו לי ללב (למרות שאין הרבה כאלה, למען האמת), ושברו אותו לרסיסים, כנראה יותר מפעם אחת. אני מדברת על סטארגייט, על האוס, על מרלין, על מקלט, על רובין הוד (שתי העונות הראשונות), על פארסקייפ, על שרלוק ועל דוקטור הו. על הסדרות הבודדות האלה שבמשך תקופה מסוימת (או לאורך כל חיי, במקרה של סטארגייט) היו חלק משמעותי מהחיים שלי.

הן מתחלקות יפה, לא? ארבע בריטיות, אחת אוסטרלית, אחת קנדית ושתיים אמריקאיות. 

ואני חושבת... אני שואלת את עצמי איך יכול להיות שיש פה שמונה סדרות והרוב הבולט הוא בריטי, כשרוב סדרות ה-Sci-Fi היום ובכלל הן אמריקאיות.

והאמת היא שנראה לי שהתשובה היא מאוד פשוטה.

כי מה שמציק לי בטלוויזיה האמריקאית, וזאת גם הסיבה שבגללה הסדרות האלה כבר לא מושכות, הוא שהן צפויות. מהרגע הראשון אפשר להגיד בדיוק מי יהיה עם מי, מי יתעסק במה ומה יקרה בסוף העונה. אפילו רוב הטוויסטים שלהם צפויים. הרי ברור שהגיבורים יחיו עד הסוף. אז נכון שלא ממש חושבים על זה כשיש רגע מלא אקשן והכל, אבל זה עדיין שם ובסופו של דבר, אם אני מסוגלת לעשות דברים או להתבדח על הסדרה בזמן שאני צופה בה... זה כנראה מוכיח שהיא לא עשויה טוב כל כך.

והעניין הוא שרוב האנשים היום עוקבים אחרי האמריקאים. אנחנו עוקבים אחריהם בכל כך הרבה דברים לא נכונים, וגם בסדרות שלנו. רוב הסדרות היום הן צפויות למדי. יש כמה מאתגרות (אולי אני צריכה להתחיל את CSI, אמרו לי שזה טוב, או לראות "פשע מן העבר" כמו שצריך, וקונטיניום בכל זאת היתה נחמדה), אבל רובן די צפויות. בשבילי, לפחות. מניסיון. (או שהאמריקאים לא יודעים מתי לעצור ומורחים סדרה טובה לעשרים עונות גרועות. זה קורה המון.)

אוקיי.

זה משאיר כמה סדרות טובות שאני אצטרך לחפש בנרות, אבל זה עדיין אפשרי. וכמובן, זה משאיר את הכמעט-יחידים שלא מצייתים לכללים האלה: הבריטים.

והבריטים נהדרים. Oh, how much I love the British humor. As Nine would say, they're fantastic. Absolutely fantastic. אבל יש איתם בעיה אחת- הם גורמים לי להיקשר לסדרות שלהם יותר מדי. ואז זה נעשה כואב כשקורה משהו. אז נכון, זה הרבה פחות כואב היום ואני די בסדר, אבל עדיין.

אז אני לא יודעת. אני מקווה שיצא לי להמשיך לראות דברים בריטיים ושאני כן אצליח למצוא את הסדרות הטובות הבודדות האלה. ואני כן אסיים את הסדרות שכבר התחלתי (AKA אאוריקה ומחסן 13, קונטיניום ואלקטרז). אבל בגדול... מה כבר עוד נשאר בטלוויזיה כשעיקר מה שיש לראות הוא הוליווד וריאליטי (איך אנשים רואים את החרא הזה? גאד)?

בכל אופן, הצעות לסדרות דורשות-חשיבה-ולא-צפויות?

אן.

ד"א, היינו באילת בימים האחרונים. היה כיף.

וכן, אני כותבת את זה כי סיימתי את העונה השנייה של ד"ר הו. EXTERMINATE RUSSELL T. DAVIES.