לא משנה איך ממשיך המכתב הזה, שלא תחשוב שאני אי פעם אפסיק לאהוב אותך או להודות לך.

כשדיברנו בתחילת השבוע חשבתי שהכל היה בסדר. חשבתי שהסתדרנו, ששנינו יודעים בדיוק מה קורה ושהכל בסדר. עדיין לא לגמרי ידעתי למה קרה מה שקרה בשנה שעברה, וגם אמרתי לך את זה, אבל אני באמת מוכנה, וגם הייתי מוכנה, לעבור הלאה, כי זה לא עד כדי כך חשוב. רק ציינתי שיכול להיות נחמד לשמוע את התשובה על השאלה הזאת באיזשהו שלב, כשיהיה לך זמן. ואתה יודע, כשנפרדנו חשבתי שהכל בסדר.

כשחזרתי מהפגישה שלי באותו הערב אמא אמרה לי שהתקשרת. לא הגבתי בשום צורה יוצאת דופן, רק אמרתי לה שאני יודעת כי אמרת לי שתדבר איתה. לא ידעתי שמה שאני עומדת לשמוע יערער את כל מה שאני חושבת עלייך.

היא סיפרה לי שאמרת שאתה מעדיף שלא להמשיך לעזור לי. מאוחר יותר היא גם סיפרה לי שאמרת שיש צוות נהדר בבית הספר, והיא אמרה שאני לא אגש אליהם, ואמרת שאני מפסידה. חשבתי לעצמי שכנראה פספסתי משהו בנוגע אלייך, כי לא חשבתי שאתה מסוג האנשים שיעזבו את העקרונות שלהם בגלל הסביבה. לא חשבתי שבגלל כל השאלות וכל הסיפורים אתה תחליט פתאום שאתה גם לא כל כך רוצה לעזור לי כשאני צריכה את זה, אם להודות באמת, ובכנות אתה בכלל לא ממש רוצה שאני אדבר איתך. לא חשבתי שאתה, שתמיד נמצא שם לעזור לכולם, שתמיד רוצה כל כך לעזור ולשנות, יגיד דבר כזה.

בהתחלה חשבתי שאולי עשיתי משהו לא בסדר ואתה שוב לוקח את זה למקום הלא נכון, אבל היא סיפרה לי שהיא שאלה אותך ואמרת לה שלא עשיתי שום דבר לא בסדר. אני קצת שואלת את עצמי אם זאת האמת, או שאתה רק אומר את זה כי חשבת שאני אאשים את עצמי על זה. אז רק שתדע- אני לא מאשימה אף אחד על זה. אני מאוכזבת ממך, כי חשבתי שאתה מישהו אחר, אבל אני לא מאשימה, בטח ובטח כשאני יודעת שלא עשיתי כלום, בין אם אתה מאשר את זה ובין אם לא.

היא גם סיפרה לי שאמרת שכל מה שעשית, היה בשביל לעוזר לי למצוא חברים בבית הספר. שראית שאני צריכה חברים, שאני בודדה, שאני במצב לא כל כך טוב, וכל מה שרצית היה לעזור בקטע הזה, וזה הכל. ואני יודעת שזה לא שחור ולבן, ואני מניחה שיש הסבר מעבר, אבל כשאתה שם את זה ככה, בצורה כל כך שחור-לבן, אין לי ברירה אלא להסיק שאו שכשאמרת לי "אנחנו קצת יותר ממורה ותלמידה וזה בסדר" (ציטוט מדויק שלך) שיקרת (סוג של מניפולציה), או שעכשיו אתה משקר לעצמך, שזה לא פחות גרוע בעיניי, כשזה מגיע ממך.

כמו שאני רואה את זה, אני חושבת שזה המשיך למשהו יותר וזה היה בסדר. זה לא היה איבוד שליטה וזה לא היה משהו שהוא לא בסדר. כי אם היית חושב אחרת, לא היית אומר לי את מה שציטטתי בפסקה הקודמת. זה היה משהו יותר מזה, אולי איזשהו רצון לדבר עם מישהו שאוהב מה שאתה אוהב ולהדריך את הילדה שרק מתחילה ללמוד פסיכולוגיה, אבל זה היה יותר מזה. כשאמרת לי "אני מניח שעוד כמה ספרים זה יהיה ברור יותר", התכוונת להיות שם כשאני אגיע לעוד כמה ספרים. ואני חושבת... אני חושבת שכשהכל יצא משליטה והגיע לאן שזה הגיע ומגיע, חשבת שאיבדת שליטה ושזה לא בסדר. אני חושבת שהסביבה לחצה עלייך לקבל את זה. אתה אומר שזאת החלטה שהיא לגמרי שלך, אבל אנחנו לא אותו הדבר: כל הזמן אמרת לי שלפעמים צריך לוותר ולהיות חלק מהסביבה. אני חושבת שבאיזשהו מקום נתת להם לשכנע אותך שזה לא היה בסדר למרות שכמו שזה היה אז, זה היה בסדר גמור.

ואני חושבת שזה נטבע כל כך עמוק בתוכך, שזה מה שאתה אומר עכשיו. שאתה שוכח את כל מה שהיה ואת כל מה שאמרת ואת כל זה שזה היה קצת יותר ממערכת יחסים של מורה-תלמידה וזה היה בסדר.

אבל אני לא יודעת. אני באמת כבר לא יודעת. בחודשים האחרונים חלק ממני מרגיש שאתה מנסה לבלבל אותי. וכמו שהצגת את זה בפניה, כמו שהצגת את זה, כרעיון שלך לחלוטין וכמשהו שהוא רק כדי לעזור אז ולא משום סיבה אחרת, אני לא יכולה שלא להסיק שאו שזאת מניפולציה שלך, או שאתה משקר לעצמך.

וכואב לי לראות את זה, כי אני מכירה אותך. וזה לא אתה.

זה לא אומר שאני לא סומכת עלייך. הפקדתי בידיים שלך את מה שהפקדתי ואני יודעת שאתה לא תחשוף את זה משום סיבה שהיא. או לפחות, בזה אני מאמינה. אבל זה כן אומר, שלפחות כרגע... אני באמת לא רוצה לראות אותך שוב.

אן.

ורק שתדע: לראות אותך היום, לדעת שהבחנת בי, ולהסתובב וללכת בלי להביט לאחור זה הדבר הכי קשה שאי פעם עשיתי.