אני חושבת שאני עדיין לא מצליחה לתפוס את הרעיון הזה שאני בי"ב. זה מרגיש כל כך מוזר בכלל לחשוב על זה, כמעט כמו שהיה מוזר להגיע לתיכון לפני שנתיים וחצי. אני מניחה שעד שאני אבין אנחנו כבר נסיים את השנה, וזה יהיה אפילו עוד יותר מוזר.

כשיצאתי אתמול הביתה עברתי במעבדת פיזיקה. הם עדיין היו בשיעור - אנחנו סיימנו את השיעור קודם כי היתה הפסקת חשמל - ושמעתי אותם מנהלים איזשהו ויכוח עם המורה לפיזיקה. הם דיברו על גרביטציה, הפרק האחרון במכניקה לבגרות, וזה החזיר אותי שנה אחורה, לימים שאנחנו למדנו גרביטציה. ברור, עם הכיתה שלי לא יכול היה להתנהל כזה ויכוח, וזה חבל, אבל לא משנה.

וזה מדהים. כי פתאום הם נראים כל כך קטנים וחמודים כאלה. בסוף השיעור הם כולם התאספו ליד המורה והוא עשה שם משהו, אני לא בטוחה מה, אבל לכולם היה מה להגיד וכולם דיברו והכל. וחשבתי לעצמי שהלוואי שהם היו הכיתה שלי, למרות שאני לא בטוחה שהם באמת טובים יותר, אבל גם שהם כל כך חמודים ועדיין אין להם מושג איך דברים ייראו בסוף השנה או בשנה הבאה. וזה איזשהו סוג של הלם כזה, לקלוט שאני כבר לא בכיתה י"א ולומדת מכניקה ואופטיקה, אלא בי"ב ויש לי חשמל וקרינה וחומר על הראש.

וזה כמו שזה היה בתחילת השנה - זאת השנה הראשונה שלי בתיכון שאני לא מתבססת על חומר שלמדתי במחוננים. זאת אומרת, אצלנו מתחילים ללמוד לבגרויות בכיתה ט', כי לחלק גדול מהן ניגשים בי' (מכניקה, מתמטיקה 806, כימיה I, מחשבים I...), אז יצא שבי'-י"א גם כשלמדתי דברים חדשים, הכל התבסס על דברים שהכרתי טוב משם. וזאת הפעם הראשונה שזה לא ככה ועכשיו צריך להתחיל לבנות את הכל מהתחלה (כשיש בעיה אחת: הקצב איטי מדי וקשה לי להתרכז ככה, אבל לא משנה).

וסתם, קשה להאמין שבאמת עברה שנה. איך דברים נראו אחרת בזמן הזה בשנה שעברה. [לפרוטוקול, לפי התאריך הלועזי זה היום שחזרנו מהגדנ"ע.]