אתה יודע שמלבד אתמול בצהריים ובערב, בשבוע שעבר מאז המכתב האחרון שלי לא חשבתי בכלל את המילים הללו? אני חושבת שזה היה משמח אותך.

אז האמת שיש לי שלושה עניינים על הפרק, שניים מהם מאתמול ואחד מהיום. אני אתחיל מהיום, כי זה נראה לי פשוט יותר.

חשבתי שוב על השיחה שלנו היום, ופתאום חשבתי שמצאתי את עצמי מביעה דעות קצת יותר דומות לדעות של הקבוצה שבה אני לומדת ופחות לשלי. לא בדברים מהותיים, אלא, אתה יודע, בקטע של הקושי של הממ"נים והבעיות מבחינת ניסוחים. ואין לי ממש בעיה עם הניסוחים - אני מבינה מה צריך לעשות, מלבד משהו שקרה בממ"ן הלפני-אחרון שעל הציון שלו סיפרתי לך היום, והרוב די בסדר, אבל יש גם קטעים קצת לא פשוטים. ואיכשהו דווקא לזה חזרתי איתך היום, למרות שמיהרתי להסביר את עצמי.

ופתאום חשבתי לעצמי שאיך זה שאני חוזרת לתבנית התנהגות מסוימת איתך? כי עכשיו כשאני חושבת על זה, זה לא רק זה - זה לא להיות מסוגלת להגיד שלא לזה התכוונתי כשאתה שואל אם שוב באתי להתעסק בציונים, או לרוץ ישר למקום הלומד למרות שאת הדברים שאתה אומר לי שנינו יודעים שאני מיישמת כבר מלפני הרבה זמן. וזה מוזר, לא?

אולי לא כל כך.

אתמול הייתי קצת מתוסכלת בשיעור פסיכולוגיה.

התחלתי לכתוב את המכתב הזה אתמול בערב וכתבתי אותו אחרת לחלוטין, כשיצאתי מנקודת הנחה שאני לא אפרסם אותו. בגלל שזה כבר נכנס למכתב שאני מפרסמת, אני לא אוסיף הרבה בנושא, אלא רק אגיד שמצאתי את עצמי מתוסכלת מהסטריאוטיפים המגעילים האלה שבני אדם יוצרים. זה קצת קרה לי גם היום, עם איזה ילדה מהשכבה, אבל אתמול זה היה באמת מתסכל, כי הייתי באוניברסיטה וחשבתי שאלה אנשים בוגרים.

מצד שני... זה לא אומר שאני נהנית איתם פחות, או שפחות טוב לי שם וכו'. ואני עדיין נהנית לעזור להם ובאמת יש לי איזשהו סוג של חיי חברה שם. אבל אתה יודע איך זה... זה היה מתסכל לשמוע אותם מדברים ככה. וזה היה מתסכל לגלות שאני יודעת יותר מהמנחה שלי בחלק מהדברים. אבל... אלה החיים, אני מניחה.

הלוואי שיכולתי רק לשאול אותך איך מתמודדים עם הדברים האלה, כי זה אחד הדברים הבודדים שלא יצא לנו לדבר עליהם. אבל - אני מתקדמת לפי מה שלימדת אותי, ויש לי חיים חברתיים, וטוב לי.

כשקראתי את אחד הפרקים לקראת השיעור (אני לא גאה בזה, אבל כבר שבועיים שאני לא לגמרי מוכנה לשיעורים...) האחרון, מצאתי את עצמי חושבת שוב. דיברו בפרק על תרבויות אינדיווידואליסטיות (בעיקר המערביות) לעומת התרבויות הקולקטיביסטיות (בעיקר המזרחיות), והם דיברו על כמה שבני אדם בתרבויות הקולקטיביסטיות מתמקדים בקונפורמיות וכדומה לעומת בני האדם בתרבויות האינדיווידואליסטיות.

וחשבתי לעצמי שזה נכון שהקונפורמיות וכל הדברים האלה הרבה פחות משמעותיים בתרבות המערבית מאשר בתרבות המזרחית, אבל זה לא לגמרי נכון שהתרבויות המערביות מעודדות בני אדם להתנתק מהקבוצה ולהתנהג בצורה אינדיבידואלית. התרבויות האלה נהנות לחשוב שזה נכון, אבל זה לא ממש נכון. זה נכון באספקטים מסוימים בהתנהגות שלנו, אבל לא באלה הכי חשובים - המחשבות שלנו, הדעות שלנו והדברים שאנחנו אוהבים ולא אוהבים.

או בקיצור... פיטר מול רורק.

אבל הרי כבר דשנו בזה, ואלה בכל מקרה רק השגות שלי בנוגע לפסיכולוגיה חברתית (דרך אגב, אלה הפרקים של עוד שבועיים, אז בטוח יהיה לי מה להגיד).

אן.