אין ספק שהכוונות של השר פירון טובות. אין ספק שהוא מנסה להקל על תלמידים ולעזור למורים. אין ספק שהוא רק רוצה לשנות את החינוך לטובה. ואין ספק שאין לו שמץ של מושג מה הוא עומד לעשות לחינוך הכושל-גם-ככה שלנו. ומה שהוא עומד לעשות הוא, כמובן, הרבה יותר נזק מתועלת. 

כאמור, החינוך הישראלי נמצא במצב בעייתי כבר עכשיו. האמת היא שכפי שהוא נראה היום, אפשר לשכוח מהמילה ׳חינוך׳ כשמדברים עליו, ופשוט לדבר על בית חרושת לציונים. זה לא אומר רק שכולם ממוקדים בציונים וכמעט שאין חינוך אמיתי לערכים, אלא גם ששום דבר ממה שהמורים מלמדים לא באמת נכנס לראש של התלמידים. וכאילו כדי להפוך את המצב לגרוע עוד יותר, עושה רושם שהאמרה הישנה ההיא צודקת, ובית הספר הוא באמת הדרך הטובה ביותר לגרום לילדים לאבד את הסקרנות שלהם. זה מתחיל בגיל צעיר ונמשך עד סוף התיכון, ולמעשה, גם אחרי. רק צריך להסתכל על החיים של הישראלים היום: השקעה בבית הספר בשביל תעודת בגרות והשקעה באוניברסיטה בשביל תואר ראשון ושני, שכמובן שהמטרה היחידה שלהם היא לספק עבודה טובה. החיים שלנו לא סובבים סביב לימודים אמיתיים, אלא סביב מה שהסביבה חינכה אותנו שהוא חשוב: כסף, עבודה ובן/בת זוג. 

אבל האמת היא שאי אפשר להאשים רק את הסביבה בזה. נכון, ההורים הם המחנכים הראשונים ואנחנו סופגים מהסביבה שלנו יותר משנדמה לנו, אבל גם בית הספר הוא חלק חשוב במשוואה. ולפחות כאן, הוא מפספס לחלוטין את המטרה שלו. 

הבעיה הראשונה של פירון היא שהוא מתמקד בדברים הלא נכונים. במקום לתקן את מה שמקולקל במערכת החינוך שלנו, הוא בוחר להתמקד בהרבה דברים לא-כל-כך משמעותיים ולרסק את מעט התועלת שהם מביאים. על עניין המיקוד, לדוגמא, כבר דיברתי כאן, וגם על התוכניות שלו לאחד מקצועות (מה שהוא עושה בכל מקרה, גם אם בצורה מתחכמת) ולצמצם שאלונים כבר העברתי ביקורת. במקום לשפר את תכני הלימוד, הוא מתמקד בביטול של תכנים חשובים; במקום להתעסק בחינוך הוא מתעסק בתעודות בגרות; במקום להתעסק במה שהוא יכול לשפר, הוא מתעסק במעט שעדיין נשאר טוב בחינוך שלנו. במקום לעזור, הוא מעדיף להרוס. 

זאת לא בחירה מודעת, כמובן (או לפחות, אני מקווה שזאת לא). הוא באמת מנסה לעזור. הוא באמת חושב שהדברים שהוא יעשה ישפרו את המצב של מערכת החינוך. אבל העובדה היא שהוא לא מצליח לראות את התמונה הכוללת ואת העתיד של מה שהוא עושה - או שהוא רואה ודווקא בוחר להתעלם. אני, אישית, לאור הויכוחים שלו עם אנשי חינוך, נוטה להאמין שמדובר בשילוב של השניים. 

כי יש הרבה מה לתקן בחינוך שלנו. כל מקצוע שיש לנו כבר עוקר לחלוטין. אנחנו ״לומדים״ לשון, היסטוריה ואזרחות, אבל למעשה אנחנו מפספסים את המטרה של כל אחד משלושת המקצועות הללו. ולא מדובר רק בהם - מדובר ברוב, אם לא כל, המקצועות שניתן ללמוד היום, ובטח ובטח שבכל מקצועות החובה. אין שום קשר בין המקצועות האמיתיים למקצועות שאנחנו לומדים, ולפי מר ג׳, המצב אפילו גרוע יותר ממה שאני רואה אותו - כי אני בכיתה מדעית, שהיא, לכאורה, הפסגה. אם המצב בכיתות המדעיות גרוע כל כך, אז אני לא רוצה לחשוב איך נראה המצב בכיתות שאינן מדעיות. רק מבט על המערכת שלהן מראה כמה באמת התלמידים בכיתות הללו לא לומדים. 

ואם היה מדובר רק בזה, עוד אפשר היה להגיד שהמצב ״טוב״. אבל כאמור, לא מדובר רק בזה. מדובר באנשים שרובם איבדו את הרצון ללמוד ולחקור (רק תסתכלו על ילדים ותראו כמה סקרנים הם לעומת ילדים ונוער בגילאי בית הספר). מדובר באנשים שלא מוכנים לחשוב על העתיד שלנו כמדינה וכעם ולא רוצים לדעת על העבר. מדובר באנשים שלא מסוגלים או לא רוצים לחשוב ברמה כוללנית, מעבר לעצמי שלהם. מדובר באנשים שלא יודעים כמעט שום דבר ממה שמערכת החינוך אמורה ללמד אותם. 

זאת המדינה שאנחנו רוצים? מורכבת מאנשים כאלה?

לפי פירון, כנראה שהתשובה היא כן.

ישראל עולה כיתה, וכמו התלמידים עצמם, מצבה נעשה גרוע יותר. (תמונה: מוקי שוורץ, מתוך אתר יש עתיד.)

הרעיון להכניס את מקצועות הבגרות לאשכולות היה יכול להיות מעניין, אלמלא הוא היה עושה בדיוק את מה שכולנו התנגדנו אליו - איחוד מקצועות בגרות. זה יקרה עוד שנתיים, שלוש, חמש, כמה שזה לא יהיה - אבל זה יקרה. צמצום מספר שאלוני הבחינה יאריך כל בחינת בגרות (ראו בחינת בגרות בפיזיקה השנה, שכל ארבעת החלקים שלה נערכים באותו היום - כ-10 שעות של מבחנים רצופים) ויקשה על השגת ציונים טובים יותר (שהרי הסיכוי לקבל ציון ממוצע גבוה יותר בארבעה שאלונים מאשר בשלושה), אלא אם כמות החומר תרד בצורה משמעותית, אבל זה בדיוק מה שפירון טוען שהוא לא רוצה שיקרה, ואני נוטה להסכים עם זה. רעיון הציון החלופי הוא רעיון נהדר - אבל ברגע שבתי הספר מחליטים מה יהיה התהליך ואיך יראו הציונים, יתחיל שוב ״אפקט המיצב״. אם משרד החינוך ישלוט בזה, והבדיקות לכל עבודה יבוצעו פעמיים (על ידי המורה המגיש ועל ידי מורה חיצוני), אפשר להוציא מזה הרבה יותר טוב מאשר מבגרויות. אבל ככה, בצורה חלקית ולא מאורגנת? לא הייתי בונה על זה לשיפור הלמידה. 

מאחורי ביטול בחינות הבגרות בי' אני מוצאת היגיון, אבל גם במקרה הזה זה רק יקשה על התלמידים - זה לא יגרום ל״למידה מהותית״ בי׳, אלא פשוט ייתן למורים יותר זמן לרוץ עם החומר כדי שיהיה להם יותר זמן לתרגל שאלות לבגרות בי״א. חלק מהמורים אולי ינצלו את הזמן כדי להרחיב ולהשקיע (כפי שמר ג׳ עשה איתנו בי׳), אבל אני מאמינה שהרוב ינצלו את ההזדמנות כדי לשפר ציוני בגרויות (הרעיון הוא אותו הרעיון שהיה להקדמת המיקוד, כמובן. אבל אם לתת דוגמה מהחיים שלי: איפה שאנחנו יכולים להשקיע עכשיו יותר ברפואה, כימיה או ספרות, אנחנו פשוט רצים באותו הקצב כדי להגיע לשאלות בגרות קודם. התוצאה, בסופו של דבר, תהיה זהה). ואל תשכחו שצריך להכניס את ההערכה החלופית איפשהו - וזה יהיה חייב לקרות בכיתה י׳, אם הבגרויות בי״א-י״ב. כמובן, אני מבינה את הרעיון בביטול מועדי ב', אבל זה עוד דבר שיפגע בתלמידים - במיוחד לאור העובדה שכל קשר בין מה שקורה בכיתות לבין הבחינות שכותבים במשרד החינוך מקרי בהחלט (ראו בחינת בגרות במתמטיקה, קיץ 2013). כן צריך לסדר את זה, לשנות את בגרויות החורף ככה שהן לא יפריעו ללימודים כמו שהן כבר מפריעות, אבל לבטל? לא הייתי אומרת. (ל-MIG היה רעיון יפה לחלק את השנה לסמסטרים, כמו באוניברסיטה, וככה הבגרויות לא יפריעו לרצף.)

ושימו לב לעוד משהו מעניין בנוגע לבגרויות: מצד אחד פירון מעביר את המיקוד לתחילת השנה, כלומר, הוא תומך בזה שהוא ישאר, ומצד שני, הוא אומר ש"הן [הבגרויות] יוצרות למידה לא מעמיקה, מפתחות תרבות של תקצירים, מיקודים, ושאר מושגים שצמחו, כדי לשרת את חזון ''אחוז הזכאים''." (מתוך הנאום שלו שלשום במסיבת העיתונאים). מעניין, לא?

בנוגע לכל סיפור הפסיכומטרי, מעניין לזכור שהפסיכומטרי בכל זאת מנבא משהו, למרות שהוא כבר כמעט ולא תקף לאור עבודתם של מכוני הפסיכומטרי למיניהם. אני לא בטוחה בנוגע להשפעה של הביטול שלו בדיוק בכלל זה. חשוב גם לציין שמר ג׳ אמר אתמול שההפרדה של הבגרויות מהפסיכומטרי תאפשר חוסר השקעה בבית הספר והוצאה של ציון פסיכומטרי טוב בשביל קבלה לאוניברסיטה, והחלק העצוב הוא שזה נכון לחלוטין. אנשים כמוני יוכלו להגיד: "למה השקעתי בשנתיים וחצי האחרונות, כשיש לי 750 בפסיכומטרי?" (או לחלופין, לדלג לחלוטין על התיכון בערים שבהן הוא עדיין לא בגדר חובה ובכל זאת להגיע לאוניברסיטה. מישהו רוצה לדבר על הנזק שזה יגרום?)

דרך אגב, המבחן הפנימי במדעים הוא כבר תנאי לקבלת תעודת בגרות, אבל לא מלמדים בו כמעט כלום. אני נוטה להסכים עם מר ג׳ בהקשר הזה - צריך ללמד אותם יותר, ודברים שימושיים. אולי צריך להפוך את זה לשתי יחידות אם זה לא יתאים להיקף של יחידה אחת. את הבסיס של הכימיה והפיזיקה, שזה בעצם הבסיס של העולם שבו אנחנו חיים. זה חשוב לא פחות מכל דבר אחר. 

מה שכן - תנאי הסף החברתי הוא רעיון נהדר. בלי החינוך הנכון מגיל צעיר קשה לי להאמין שהוא ישנה הרבה (מרבית האנשים לא ימשיכו להתנדב בלי חינוך נכון להתנדבות), אבל זה בכל זאת רעיון נהדר. רק צריך לשנות את החינוך בבתי הספר היסודיים והעל-יסודיים, וזה יכול להיות מושלם. הרעיון של הוספת פרקי בחירה לכל אחד מהמקצועות הוא יפה, אבל סביר להניח שיקרה בו מה שקורה היום בכימיה: המורה יבחר וזה יהיה תקף לעשרים השכבות שהוא ילמד לאחר מכן. רעיון ההשכלה הכללית הוא גם טוב. ואני גם אופטימית בנוגע ללמידה באמצעות טכנולוגיות של המאה ה-21.

אבל שוב, זה לא מספיק ומדובר ביותר נזק מתועלת. חבל שאני אהיה פה עוד שלושים וארבעים וחמישים שנה כדי לראות את הנזק שזה יעולל. לפירון, מצד שני, יש מזל - הוא כנראה לא יצטרך לראות את זה.