יש לי כל כך הרבה דברים לעשות, אבל כל מה שאני רוצה לעשות עכשיו זה לכתוב לך.

האמת היא שאני מנסה לסיים מכתב כבר ארבעה ימים. יש לי כל כך הרבה דברים להגיד לך. רציתי להגיד משהו על פסיכולוגיה, רציתי להגיד משהו על יום שני והניסיון הטיפשי הזה להגיד שאני תומכת בך, רציתי להגיד משהו על זה שאתה תמיד מפספס את הכוונות של המשפטים הכי טובים שלי, רציתי להעביר מסקנה מהמפגש האחרון של "בטיפול", רציתי לספר קצת על האופציות שלי לצבא ולאוניברסיטה ורציתי סתם לדבר על כל מיני דברים. התחלתי לפחות שלושה מכתבים, אולי אפילו יותר, אבל איכשהו לא יצא לי לסיים אותם.

הפקטור השני הוא איך המורה.

זאת התשובה לשאלה שלך. הפקטור הראשון הוא האם התלמידים שיננו מספיק, אבל הפקטור השני הוא איך המורה. ומה שניסיתי להגיד במשפטים המטופשים האלה זה שאתה מורה נהדר, וששום דבר, גם לא ציונים, יכול לשנות את זה. אתה זוכר שאחד המורים אמר שצריך לנשק את הקרקע שאתה דורך עליה? טוב, לא הייתי הולכת עד כדי כך רחוק, אבל יש משהו בדבריו. אתה נהדר, גם כבן אדם, גם כמחנך וגם כמורה. והסנקציות של משרד החינוך והבגרויות ההזויות שהמנותקים שיושבים שם כותבים לא יכולות לשנות את זה.

אני יודעת שאתה בטוח בעצמך. אני יודעת שאתה יודע מה הערך שלך. אני יודעת שאתה יודע כמה אתה נהדר וכמה אתה מלמד טוב וכמה אתה יודע להסביר את החומר. אני יודעת שזה גם לא רלוונטי, כי אתה כמוני, ולא משנה כמה מחמאות תקבל, מה שמשנה זה מה שאתה מרגיש. ועדיין... רק רציתי להגיד שזה לא אומר כלום, בדיוק כמו שאמרתי לך שאני רגועה אם אתה מגיש אותנו בשנה שעברה.

לקחתי בסוף את קוגניטיבית. האמת היא שאני רוצה להראות לך את הדפים כבר יומיים, אבל לא ראיתי אותך לא אתמול ולא היום. לקחתי את קוגניטיבית, וזה יהיה מטרטר להגיע לשם כל יום שני בסמסטר ב', אבל זה שווה את זה וזה יעבוד נהדר. ואני אלמד חברתית וקוגניטיבית בסמסטר הבא, ואם יקבלו את הבקשה שלי אז התפתחותית, אישיות, פסיכופתולוגיה וסטטיסטיקה א' בסמסטר ג'. ואם במקרה צה"ל יחליט שהוא מגייס אותי לתפקיד שמגייסים אליו רק בקיץ וידחה לי את הגיוס עוד יותר, אני אוכל להשלים שני שליש מהתואר עוד לפני הגיוס.

אבל זה אם ואם ואם וזה לא משנה כרגע בכל מקרה.

בכל אופן, כשבאתי אלייך ביום שלישי לדבר על סוף הסמסטר והכל לא בדיוק באתי כדי להתייעץ. כן, רציתי לשמוע איך קוגניטיבית בפתוחה, כן, רציתי לדעת מה דעתך, אבל המטרה העיקרית שלי בלספר לך שעצוב לי לעזוב את הקבוצה הזאת היתה שתראה כמה טוב עשית. כי אני די בטוחה שאם הייתי מתחילה את זה לפני שנה וחצי, לא ממש הייתי עצובה. אבל זה היה לפני השינויים הגדולים שגרמת לי לעשות ולפני MIG ודברים נראו אחרת לחלוטין. ואתה מבין... באמת נקשרתי לקבוצה הזאת בזכות... טוב, גם בזכותך. ורציתי לספר לך את זה כדי לראות אותך מחייך ולדעת שאתה שמח שהצלחת לשנות. וכמובן שאתה מיד לקחת את זה למקום הלא נכון. (אתה שם לב שאתה אוהב לעשות לי את זה?)

מה שכן, זה היה מטורף לנסות להחליט איזה קורס לקחת אחרי זה. כי מצד אחד MIG ייעץ לי דבר אחד, וחשבתי על זה והבנתי שהוא צודק בהרבה מובנים ושזה באמת כדאי לקחת את זה, ומצד שני, אתה אמרת דבר הפוך לחלוטין, ובניגוד ל-MIG, אני יודעת שאתה מכיר את הקורסים בפתוחה, אז באיזשהו מקום הייעוץ שלך מקבל כמה נקודות יותר בקטעים האלה. ובמשך חצי יום הייתי אומללה לחלוטין כי לא הצלחתי להחליט מה לעשות ואיך לבחור.

ההשפעה שיש לכם עליי מדהימה, לא?

(דרך אגב, עם MIG דיברתי אחרי שדיברתי איתך בשני. הוא התקשר לדבר על קוגניטיבית (ונראה לי שגם כדי לעודד אותי אחרי שנגמר השיעור האחרון) ודיברנו קצת והוא העלה את ההצעות האלה. אני יודעת שלא תחשוב ככה, אבל אני בכל זאת אבהיר שלא הלכתי אליו כדי שהוא יסתור את מה שאמרת ולא באתי אלייך כדי שתסתור את מה שהוא אומר. הדעות של שניכם באמת חשובות לי.)

ביום שלישי בערב היה המפגש האחרון של "בטיפול" (הקורס שלקחנו של פרופ' יובל. סיפרתי לך עליו).

לאורך המפגשים האלה מצאתי את עצמי מהנהנת המון - אבל לא בהקשר של הטיפול הפסיכולוגי שלי, אלא דווקא בהקשר שלך. אני בטוחה שכבר הזכרתי את זה במכתבים האלה בעבר. המפגש על המסגרת, המפגש על אהבת-העברה והמפגש האחרון היו הבולטים ביותר מבין השישה, כשהאחרון נוגע לסיום הטיפול ומה קורה אז. וזה היה מדהים, כי פתאום הבנתי משהו.

אתה זוכר שאמרת לי שאני כנראה רואה בך פסיכולוג קצת, ואמרתי לך שאין מצב, ושאני יודעת שאני לא רואה אותך כפסיכולוג? וסוג של עזבנו את זה שם, כי זה כבר לא כל כך היה רלוונטי? אז לאורך המפגשים האלה מצאתי את עצמי תוהה אם לא יכול להיות שאתה גם ראית בעצמך סוג של פסיכולוג שלי, הרבה יותר משאני ראיתי בך פסיכולוג. אחרי המפגש האחרון הבנתי פתאום שזה לא שראית בעצמך פסיכולוג יותר משאני ראיתי בך פסיכולוג, אלא שאתה ראית בעצמך פסיכולוג בזמן שאני לא. ובצורה מאוד אנושית וקצת מפתיעה ביחס אלייך, השלכת את זה עליי.

כי מר ג', טיפשון יקר ונהדר שלי, אם בוחנים את השיחות שלנו, מה שבהחלט עשיתי אחרי זה, קל לראות שאני הייתי תמיד מתחילה בשאלות הכלליות או עלייך, ואתה תמיד היית מחזיר את זה אליי. וזה היה בסדר, אבל אז קצת פיתחתי תלות, ואתה קצת המשכת לחקור, ואיכשהו מצאנו את עצמנו משחקים במשחק התפקידים הזה. אבל הדבר המשמעותי באמת הוא שאתה זה שהתחיל את זה, אמנם מכוונות טהורות של רצון לעזור ולא רצון להיות פסיכולוג, אבל אתה זה שהתחיל את זה ואתה גם זה שראה בעצמך מטפל שלי. אני מבינה מאיפה זה בא - מהרצון הזה "לתקן אותי", so to speak, לוודא שאני אלך בדרך הנכונה. וכמו שאמרנו בתחילת אותה השנה, קל מאוד להיסחף משם לפסיכותרפיה. ואתה יודע מה, כשאני אומרת את זה ונזכרת בשיחה ההיא שלנו בתחילת שנה שעברה, זה גורם לי לחייך, כי למרות הכל אתה עדיין עושה את אותה הטעות שאני עשיתי כשאכפת לך כל כך הרבה.

וזה מדהים. זה מתוק, ומקסים, ומדהים, ומעורר הערכה וגורם לי לאהוב אותך אפילו יותר. אבל זה לא משנה את העובדה שבעיניי היית ואתה חבר טוב, ומעולם לא היה שום דבר פסיכולוגי-טיפולי בקשר הזה מבחינתי. וכמו תמיד, כמו כשהייתי אומללה במרץ של שנה שעברה, תמיד עקבתי אחרייך. אתה יודע מתי נהיה לנו טוב? כשהתחלתי להחליט לבד. אבל זה היה הרבה אחרי זה.

היתה לי תובנה מעניינת כשכתבתי עליי ועל דניאל. אני מזכירה אותה פה כי היא נוגעת גם אלייך.

"Did you notice how you keep idealizing me and judging yourself by that character you built?"

זה מעניין, לא? זה מעניין כי אני עושה את זה גם לך וגם לדניאל. אני יודעת ששניכם אנושיים, אבל קל לי לזכור את הדברים המדהימים שבכם ולהתעלם מכל מה שלא מתאים לדמות הזאת שלי. וזה טוב שאני שואפת להגיע לשם, אבל זה גם לא כל כך מציאותי וזה קצת בעייתי. אני עוד לא בטוחה לחלוטין מה ההשלכות של זה מבחינתנו, אבל רק רציתי לספר, כי שנינו יודעים שזה נכון ואפילו קצת דיברנו על זה בהקשרים אחרים.

יש כנס מגניב בנושא הפרעת אישיות גבולית שאני מתכוונת להשתתף בו, וחשבתי לעצמי שאני אספר לך, כי התלהבת כל כך מפסיכופתולוגיה שיהיה חבל לא לשתף אותך. אז רציתי לספר לך היום, אבל לא יצא לי להיתקל בך, מה שגורם לי לקוות שאני אראה אותך בראשון כי האופציה הבאה אחרי זה זה חמישי.

בכל אופן... זה הזכיר לי את השורה הבאה, מתוך "סערת נפש": "מטפלים רבים מגיעים אל הפסיכולוגיה כדי להתמודד ולפתור בעיה פסיכולוגית אישית שמקורה בעבר, במודע או שלא במודע." וזה הזכיר לי את ההודעה הראשונה ששלחתי לך בנושא, שענית לה ב"חיכיתי לאות חיים ממך..." ובהודעה ארוכה יותר מזו שאני שלחתי. אני אפילו לא זוכרת מה אמרת לי שגרם לי לשלוח לך את זה אז, אבל נזכרתי בהודעות בכל זאת וזה גרם לי לחייך. אני אוהבת להיזכר בימים האלה.

עוד מעט הבגרות במתמטיקה! נו, טוב, יהיה בסדר. מבחן סיום סמסטר בפסיכולוגיה מטריד אותי הרבה יותר, אם להודות באמת.

שיהיה סופשבוע נהדר,

אן.