"ישראל היא מדינת עולם רביעי. זה זן ייחודי של מדינות: כאלה שהן בפועל מדינות עולם שלישי, אבל חושבות שהן עולם ראשון." (מיוחס לאלכס גלעדי)

בהקשר לציטוט הזה אפשר לדבר על הרבה דברים: על הכלכלה, על הבריאות, על הממשל והשלטון, על האלימות, אבל אפשר גם להעיר על זכויות האדם ועל החינוך. לציטוט הזה, שהופיע בסוף השבוע במוסף לשבת של ידיעות אחרונות, אפשר לקשר גם אירוע שהתרחש בתחילת השבוע וגרם למחאה רצינית, הן של מורים והן של אזרחים אחרים: סיפור אדם ורטה.

אני אפתח בזה שאני לא יודעת מה באמת קרה שם. אם להאמין לו, הוא הביע את דעותיו והתלמידה הציקה לו לאורך כל השנה. אם להאמין לה, היא הביעה את דעותיה והוא לעג לזה. לפי המחאה של התלמידים שלו, קל להאמין שהאמת קרובה יותר למה שהוא מספר מאשר למה שהיא מספרת, אבל רק התלמידים שהיו בכיתה באותו השיעור יודעים מה באמת קרה שם. אבל האמת היא שלאור התבטאויות מנהל רשת אורט ונציגת הרשת, האמת של האירוע המסוים הזה הופכת לחסרת משמעות לחלוטין.

לדבריו, ורטה ניהל בכיתה דיון על המשמעות של הביטוי "הכי מוסרי בעולם". מה זה אומר על האדם או הגוף שעליו מדברים? מה זה אומר שנוגע למעשים שלו? האם אנחנו מתעלמים מהמעשים שלו, או שאנחנו משנים את הקביעה הזאת בהתאם למעשים? לדעתו, וגם לדעתי, אין שום בעיה בדיונים על הדברים שמתרחשים סביבנו, גם אם מדובר בנושאים מסוכנים למורים. "ראוי שהתלמידים יראו שיש לי התייחסות למה שקורה בעולם," הוא אומר. אם מטרת מערכת החינוך היתה להעביר חומר, מה שלא רחוק מהמציאות היום, הייתי מסכימה שזה לא ראוי לדבר על דברים מחוץ לחומר הלימודים. אבל בישראל שבה התפקיד של מערכת החינוך הוא לחנך, לדון, לנסות להבין מה קורה ואיך התלמידים מרגישים בנוגע לזה ולתת להם חומר למחשבה, הדיונים הללו וההתייחסויות לחיים שמחוץ לבית הספר לא פחות חשובים מחומר הלימוד, ואפילו יותר.

התגובה של רשת אורט מעניינת במיוחד. מצד אחד, הרשת מכריזה שהם מעודדים ביטוי עצמי והבעת דעות של המורים, כל עוד מדובר בדיון. מצד שני, בשימוע של ורטה ניתן לראות בדיוק את ההפך: "אתה מבין שהדעות שהצגת קיצוניות מדי?" שואלים אותו בהנהלה, אחרי שאמר שלדעתו צה"ל עושה דברים לא מוסריים (קביעה שהיא בהכרח נכונה בהתחשב בעובדה שמדובר בצבא). "אתה לוקח לעצמך סמכות לתת פרשנות למשהו שלא לך הסמכות לזה ... לתלמידים אין את הכלים לשפוט, משמע אתה עושה מניפולציה."

אבל אם חושבים על זה, התפקיד של מערכת החינוך הוא לא לתת לתלמידים את הכלים לשפוט? התפקיד של מערכת החינוך הוא לא להקנות לתלמידים כלים לבחון את הדעות שלהם ושל סביבתם, לבדוק את אמיתות העובדות שהם מקבלים ולנסות להבין מה באמת הם חושבים ובמה הם תומכים? בני נוער בתיכון, אנשים שבעוד רגע מתגייסים לצה"ל, לא אמורים לדעת לשפוט ולנהל דיון אמיתי בכיתה? ולמה לתלמידים מותר להביע את הדעות שלהם, אבל למורים אסור, אם הן מנוגדות לממשל הימני שלנו או לזה של בית הספר שבו הם נמצאים? מי החליט שאין לו סמכות לשפוט את צה"ל, כשבעצם כולנו עושים את זה, וגם הם בהנהלת אורט, בזה שהם מדגישים עד כמה צה"ל נהדר?

כי אני אמנם תומכת בצה"ל, ואמנם ביליתי את תקופת "עמוד ענן" בוויכוחים עם מישהי שתמכה בחמאס, אבל צה"ל אכן עושה מעשים לא מוסריים. אין אדם שמעולם לא עשה מעשים לא מוסריים, ובטח ובטח שאין צבא שמעולם לא ביצע מעשים לא מוסריים. יכול להיות שצה"ל מוסרי יותר מצבאות אחרים, ואני בהחלט מסכימה שיש ניסיון להפוך את צה"ל לצבא שהמוסר הוא אחד הדברים החשובים בו, אבל זה לא הופך אותו ל"הכי מוסרי בעולם", וזה לא הופך כל מעשה שהוא עושה למוסרי. מצד שני, גם הקביעה שחלק מהמעשים של צה"ל לא מוסריים לא אומרת שצריך להימנע מלהתגייס אליו, שהמטרה של ורטה היא לעודד השתמטות או בכלל, שהאמירה הזאת פוליטית באיזושהי צורה. "אם אמירה כזאת [שפוגעים בזכויות אדם] נחשבת אמירה פוליטית," אומר ורטה, ואני מסכימה, "המצב חמור".

כי זכויות האדם הן הזכויות הכי חשובות שיש. ומתוקף היותנו מדינה דמוקרטית, התפקיד שלנו הוא לוודא שאנשים מקבלים את הזכויות שמגיעות להן. לפעמים יש התנגשות עם זכויות אחרות, אבל תמיד יש פתרון שבכל זאת יספק את כל הצדדים (וזה, דרך אגב, התפקיד של מערכת המשפט). והעובדה שפוגעים בזכויות האדם, ובהקשר הזה במיוחד בחופש הביטוי, של ורטה ושל המורים בכלל, מראה שאנחנו לא שונים מכל מדינת עולם שלישי עם משטר דיקטטורי, שבה מעלימים את האנשים שמתנגדים לשלטון. אז פה לא מדובר בהעלמה, מדובר בפיטורים ובניסיון השתקה, לפחות מצד הרשת ומצד משרד החינוך, אבל זה לא פחות גרוע. כי המשמעות של זה היא עדיין שחופש הביטוי פה מוגבל למי שהדעות שלו מתאימות לשל ממשלת הימין.

אבל העיקר, "אנחנו מדינת עולם ראשון".

למי שמעוניין- הקלטה של עיקרי הדברים שנאמרו בשימוע (הארץ).

שני קטעים נוספים שאני ממליצה לקרוא: מהארץ ופוסט של Journeyman.