על פי המילון למילה 'פוליטיקאי' יש שתי הגדרות: הראשונה, מדינאי, והשנייה, אדם שיודע למשוך בחוטים ולנהל את סביבתו. ההגדרה העממית, שכולנו משתמשים בה, נוטה יותר לכיוון ההגדרה השנייה: אדם שמשתמש במניפולציות ובשקרים כדי לשמור על האינטרסים שלו (במקרה של הרבה פוליטיקאים מדובר בכיסא שלהם), ולא מפריע לו לדקור אנשים בגב ולפגוע בחברים. אנחנו מתייחסים בעיקר לנבחרי הציבור שלנו ככה, ותמיד אומרים ש"אנחנו היינו עושים את זה אחרת" ו"איך הוא מעז לעשות לנו/להם את זה?", אבל האמת היא שכל אחד מאיתנו עושה דברים דומים, ורובנו היינו עושים בדיוק את אותו הדבר אילו היינו נבחרי ציבור.

אחד הציטוטים האהובים עליי של האוס הוא "Everybody Lies". האוס אמנם קיצוני לפעמים, ואולי קצת מטורף בעונות המאוחרות יותר, אבל במקרה הזה הוא צודק לחלוטין. כולם משקרים. אין אף אדם שלא שיקר מעולם ורובנו עושים את זה על בסיס יום-יומי. לפעמים אלה שקרים קטנים, "לבנים", ולפעמים אלה שקרים גדולים. לפעמים, רק לפעמים, כשאנחנו מספרים את השקרים האלה אנחנו מנסים לגרום לאנשים אחרים לעשות מה שאנחנו רוצים, מה שנקרא מניפולציות. אנחנו מתמרמרים כשפוליטיקאים עושים את זה, אבל אנחנו עושים בדיוק את אותו הדבר כשנוח לנו. אנחנו מתרצים ומסבירים ונותנים סיבה שנראית לנו הגיונית, אבל זה לא שונה מכל פוליטיקאי אחר. קל להגיד שהם עושים את זה ופוגעים במדינה ולכן זה חמור יותר, אבל לפגוע באדם הוא מעשה לא פחות חמור מזה.

ואנחנו פוגעים. לפעמים אנחנו לא מודעים לכמה אנחנו פוגעים. לפעמים אנחנו לא חושבים על זה שהאדם שמולנו יכול להיות דיכאוני, או שהוא עבד קשה כדי להגיע לאן שהוא הגיע, או שיכול להיות שבדיוק קרה לו משהו. לפעמים אנחנו מנצלים חולשות (ואז מודיעים שכל מי שעושה את זה חסר לב ומוסר), לפעמים אנחנו מתמרנים אנשים כדי שיעשו מה שנוח לנו (והרי הם לא בסדר, לא אנחנו) ולפעמים אנחנו סתם משקרים. אולי נותנים לבנאדם שמולנו לחשוב שהוא ניצח כשאנחנו מתכננים איך להפיל אותו, או מתחברים למישהו ולאחר מכן מנצלים אותו או פוגעים בו כשנוח לנו. אולי סתם אומרים עליו שקרים מאחורי גבו. לכל סיטואציה מתאימה טקטיקה אחרת, ורובנו לא מפחדים להשתמש בהן.

נכון, לא כולם משתמשים בזה כל הזמן, ולא כולם מגיעים לאותן הרמות. חלק לא יבחלו בשום אמצעי כדי "לחסל" את המתנגדים שלהם, בעוד שחלק לעולם לא יסכימו לעשות דברים שנוגדים את המצפון שלהם. אבל רובנו, אם לא כולנו, עשינו את זה לפחות פעם אחת, והרבה מאיתנו עשו ויעשו את זה בכל פעם שבה זה נוח להם.

ואז אנחנו מגדלים את הילדים שלנו לעשות את זה, כי אם לא נלמד אותם, איך הם יתמודדו עם החיים ועם מערכת החינוך (שבעצמה לא מפחדת לשחק בפוליטיקה, כפי שגיליתי לאחרונה)? והם לומדים לעשות את זה, וקצת מקצינים את המשחק, ומלמדים את הילדים שלהם את מה שהם למדו, ואלה לוקחים את המשחק קצת רחוק יותר, ומפה לשם, אנחנו נראים כמו שאנחנו נראים היום, כשהכל סובב סביב משחקים מלוכלכים, גם בממשל אבל גם ברוב המקומות האחרים.

אבל העיקר, אנחנו בסדר והאחרים לא. הם פוליטיקאים מלוכלכים, אבל אנחנו לא. אנחנו תמיד בסדר.

וכמובן, תיזהרו מלהיות מיוחדים, כי אז בטוח תסתבכו בפוליטיקה מגעילה עם אנשים מגעילים.