אז אחרי שהמתכונת במתמטיקה היתה מגעילה-משהו ואמרתי לכל מי שסביבי שאני יכולה להישבע שהמחנכת שלי נראתה מאוכזבת כשהודעתי שאני בכל זאת ניגשת לבגרות חורף, כולם אמרו לי שאין סיבה שזה יקרה. אמרתי שאני בטוחה לחלוטין שבית הספר מנסה להוריד אותי מזה, שהם מחבלים לי בהכל בכוונה, שאני אצטרך להתווכח איתם על כל דבר ושכשהם הבינו שלהתווכח איתי לא יעזור, הם החליטו לנסות לפגוע לי בציון וככה לגרום לי לגשת בקיץ עם כולם.

כולם אמרו לי שאין סיבה לזה, שאם הם כבר הסכימו אז הם הסכימו וגמרנו, ושאם אני אומרת את זה אני מייחסת תחכום רב מדי לבית הספר כי הם לא באמת עד כדי כך חכמים (מלבד מר ג', אבל הוא לא היה עושה לי את זה).

היום כשדיברתי עם המורה שלי למתמטיקה, הוא אמר לי בדיוק את מה שאמרתי להם: שבית הספר לא אוהב את זה שאני לא חלק מהנורמות שלהם, שזה לא נוח להם, שזה יוצר תקדים, שהם מפחדים מזה... ושהם יקשו עליו לתת לי ציון נורמלי בדיוק בגלל זה. הוא אמר שזה יהיה הויכוח שלו מולם, אבל עדיין, זה נכון.

בני אדם יכולים להיות כל כך מגעילים.

ועדיין, אם יגישו אותי ל-807 על 80, כל העשרים נקודות שהם יכולים להעלות לי בסך הכל יכולות להעלות לי את הציון הסופי בחמש יחידות בארבע נקודות. זה עד כדי כך חסר משמעות. אז גם הודעתי להם את זה כשהם סירבו לנסות לעזור לי, כדי שיבינו שאין שום דבר שהם יכולים לעשות בשביל להוריד אותי זה.

שישרפו.

אבל ראיתי את מר ג' היום וזה היה נהדר, למרות שקצת מטריד אותי איך שהוא נראה. מחר אני בחופשת בגרות, אבל בשני כשאני אגיע לבגרות אני אעצור בחדר מורים קודם לראות מה שלומו. 3>

וירדנו לאכול ביחד אחרי זה, וחידשתי חולצה, ג'ינס ומגפיים, ויש התרמות דם ביום שלישי ואני יכולה לתרום (ומר ג' שאל אם לא תרמתי כבר, מה שגרם לי לחייך), ולמדתי למבוא (20 יום!)... אז בסך הכל אני מרוצה.