אחד הדברים הכי מגוחכים בעיניי במדינה שלנו זה חוסר היכולת להחליט בנוגע לדברים שאמורים להישאר קבועים.
ידיעה שפורסמה בעיתון הבוקר אומרת שככל הנראה מערכת החינוך תחזור לפעולה (אחרי החופש הגדול), אם לא בשנה הבאה אז בשנה שאחריה, בראשון בספטמבר. כל חברי הועדה שהרכיבו במשרד החינוך הסכימו על החזרה לראשון בספטמבר. בסך הכל שנתיים אחרי שנקבע שחוזרים לביה"ס ב-27 באוגוסט, ככל הנראה יוחלט לשנות את מועד החזרה לראשון בספטמבר.
מה השתנה?
שום דבר מהותי, רק השר בראש המשרד והאג'נדה שלו.
זאת לא הפעם הראשונה ולא הפעם האחרונה שבה זה קורה. כמובן שפוליטיקאים הם פוליטיקאים ורובם דואגים קודם כל לעצמם ורק אחרי זה למדינה, אבל זה עובר כל גבול. העובדה שאי אפשר לקבל החלטה אחת במדינה הזאת שנשארת תקפה ליותר משנתיים-שלוש היא מגוחכת. זה מראה בדיוק כמה בעייתית הפוליטיקה שלנו וכמה היא מקולקלת. כל כך מקולקלת, שזה גורם לי לתהות האם בכלל יש דרך לתקן אותה מלבד להרוס אותה לחלוטין כדי לבנות אותה מחדש. ככל שהזמן עובר, אני מתחילה להבין שיכול להיות שאין.
אם יש משהו שהפוליטיקאים פה חייבים להפנים זה שכדי שיותר אנשים יצביעו להם, הם צריכים לעשות את מה שטוב למדינה. אם הם פועלים למען האזרחים, האזרחים פועלים למענם. זה עד כדי כך פשוט. טוב... לפחות במדינה דמוקרטית אמיתית, ולא בחיקוי המעוות שלנו לדמוקרטיה. כמובן, כולם מסכימים שאף אחד מהמועמדים בבבחירות האחרונות לא באמת היה צריך להיבחר, אבל אף אחד לא יבחר לעשות משהו, אלא דווקא להישאר עם השטן שאנחנו מכירים.
הייתי אומרת שזה לא ייאמן אם לא הייתי חיה פה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Oncoming Storm