19:41

Hey, boy.

חשבתי עלייך קצת השבוע, אבל זה הגיע לשיא היום, בזמן השיעור אחה"צ. האמת שיש לי הרבה מה לספר לך. יצא שאיכשהו קרה הרבה השבוע. דיברתי עלייך קצת בשישי אצל השיננית, שאמרה שגבר בגילך וילד הם אותו הדבר (וגרמה לי לצחוק, כי במובנים מסוימים היא צודקת), ודיברתי קצת על קוגניציה עם רופאת השיניים שלי (חברה טובה של אמא). ביום שבת היו ענייני FedCon וכסף וגם על זה יש לי הרבה מה לספר. אני זוכרת שבשלישי רציתי להגיד לך שאכזבת במשחק, כי ציפיתי מאוהד כמוך להיות הרבה יותר פעיל בזה. רציתי גם להגיד לך בצחוק שאפילו אני יכולתי להיות טובה יותר P: (לפרוטוקול, בפעם האחרונה ששיחקתי נקעתי את הקרסול... אתה זוכר?). חשבתי עלייך בעיקר היום, כי היתה לי תחושה שהתבטל לך השיעור (וצדקתי! וזאת היתה לחלוטין תחושת בטן. אני אפילו לא יודעת מאיפה היא נובעת), ובערב, כשהבנות פה התחילו להגיד שטויות על אהבה עצמית וכל מיני דברים נאיביים על צה"ל.

הן אמרו שזה לא טוב שבנאדם יאהב את עצמו. זה הצחיק אותי, כי הקונספט שלהם ל"לאהוב את עצמי" זה התנשאות ולהגיד שאני אלוהי ונהדר, כמו שאני קצת נוהגת לעשות איתם. וחשבתי לעצמי שזה ממש לא נכון, כי אני חשבתי ככה בשנתיים הקודמות ועדיין לא אהבתי את עצמי. ובכלל, אהבה עצמית זו השלמה עצמית וקבלה עצמית ובקיצור - חלק קריטי מלהיות מאושר. המדריך גם אמר להן לבחור תכונות למבחן אישיות ולעקוב אחריהן, וחשבתי לעצמי שזה גם לא כל כך נכון, כי בשלב הזה לא אמורה להיות כזאת תחושה של קוהרנטיות ושל עקביות, ובכל אופן יש את פרדוקס העקביות מבחינת אישיות, אבל גם קצת משעשע, כי אני מרגישה הרבה יותר שלמה והחלטית בנוגע לעצמי. וזה הצחיק אותי, כי בשלב הזה בשנה שעברה זה ממש לא היה ככה, והרבה מזה קרה תודות לעזרה שלך ושל MIG.

ואז הן התחילו עם כל מיני קטעים נאיביים, שהן לא מבינות איך אפשר לעוף באמצע קורס או לשבת כל הזמן באיזה תפקיד נוראי כלשהו. אני לא אוהבת את הרעיון הזה, כמובן, וכבר דיברנו על זה בתחילת השנה, אבל זה משהו שאפשר כן לחיות איתו. הן גם דיברו על זה שאפשר להחליט לעשות את התפקיד כמה שיותר טוב ואפשר להחליט רק "לעבור את השנתיים האלה", וחשבתי לעצמי שבכל מקרה, גם בדברים שלא אוהבים, הראשון תמיד עדיף. מעבר לזה, ככל שמתפקדים טוב יותר, ככה הסיכוי שנגיע למקום טוב יותר יותר גבוה. דיברו על מוטיבציה וכאלה וזה גרם לי לחייך כי חשבתי על מבוא שוב.

וזה נחמד, כי גיליתי שזה נחמד לעבוד עם נוער בקטעים הנאיביים האלה. חוויתי את זה גם עם הנוער במד"א. אני בהחלט מבינה למה אתם מורים.

ביום שישי הגעתי לביה"ס לראות איך סידרו ובכנות קצת לראות אם התחפשת או לא (אתה לא לומד! תפסיק עם הרצינות הזאת ותלמד מהאח הקטן שלך!), אבל אחרי זה נסעתי לרופאת השיניים שלי. וזה היה מוזר, כי פתאום לא הרגשתי awkward ולא שייכת כזה, אלא במקום מוכר וחמים כזה. עמדתי לדבר על פסיכולוגיה עם רופאת השיניים שלי, מה שלא קרה בערך אף פעם, ודיברנו על המטריקס הקוגניטיבי שלנו, ועל זה שהכל בשליטה שלנו, ועל איך שאנחנו קובעים איך החיים שלנו ייראו וזה חלק מה שצריך ללמד את המטופלים. היא אמרה שאחד הדברים הכי קשים בלעבור מביה"ס לרפואה לקליניקה זה שצריך להבין שאנחנו לא יכולים לרפא מחלות, אנחנו רק יכולים למנוע אותן. וזה היה מעניין משתי סיבות, כי גיליתי שאני חוזרת על כל מיני דברים שלימדת אותי, רק מתוך הדעות שלי ובלי לחשוב עלייך בכלל, וכי מצאתי את עצמי מרגישה בנוח עם מבוגרים. אמא אמרה שיכול להיות שזה בגלל שאני מרגישה טוב עכשיו בסביבת מבוגרים באוניברסיטה אז זה משפיע.

ואז בשבת אמא אמרה שאנחנו נוסעים ל-FedCon (אוי, אני בנאדם מאושר. ועל זה אני בכל זאת אספר לך, אל תדאג), אבל גיליתי שאין לי מספיק כסף, והייתי בכזה דאון כמו שלא חוויתי כבר המון זמן. אבל בסופו של דבר הסכמנו שניסע ואני פשוט אקח קצת מהחיסכון שעומד להיפתח ואשלים משם. וזה בסדר, כי ברגע שאני אסיים תיכון אני אוכל להתחיל לעבוד (אמא לא מסכימה כרגע כדי שאני לא אהרוס לעצמי את הציונים), אז יהיה לי עוד כסף. אני גם כותבת חיבור גם לתחרות החיבורים של השנה (גם על זה אני אספר לך), והתחלתי לעבוד בכתיבה דרך האינטרנט, אז אני מוצאת את הדרכים שלי להרוויח כסף.

וטוב לי.

זה מוזר, אתה יודע?

21:23

אז עד שהגעתי בינתיים כבר נוסף לי המון מה לספר, אז אני רק אגיד שבאמת באמת טוב לי. יוצא לי עכשיו לדבר עם חברה שלא דיברתי איתה מזמן (זוכר את ל'?), והרווחתי כסף בפעם הראשונה בחיים שלי על כתיבה (D:), ואני לומדת דברים שאני אוהבת, ומוקפת באנשים שאני אוהבת, ואני אופטימית ופרודוקטיבית וטוב לי.

ויו לאורי מגיע להופיע בישראל! מה שאומר שהשנה אני פוגשת את (רשימת מכולת הלאה, אתה לא באמת חייב לקרוא את זה, אני פשוט חייבת להתלהב) RDA בפעם הראשונה, ואת אמנדה בפעם השנייה, ואת מייקל בפעם השנייה והשלישית, ואת טריל בפעם הראשונה, ואת ג'ו ופול בפעם המיליון בערך (אבל אני אוהבת אותם, הם נהדרים), ואת דיוויד בפעם השנייה, ואת ג'ייסון בפעם הראשונה (אני יוצאת מנקודת הנחה שלא ראית אטלנטיס, אבל אתה מכיר אותו ממשחקי הכס (דרוגו) ואם ראית את קונאן הברברי, אז גם משם), ואת גארי ג'ונס בפעם הראשונה, ואת טוני, ואת דיוויד ניקל ואת קליף סיימון (שהיה הראשון שפגשתי, בארץ, לפני כמה שנים), ויש סיכוי שגם את יו לאורי. (ונוסיף לרשימה את רובין דאן (וויל ממקלט), טורי, כריס, בן, קוואן, דיוויד דלואיס, ג'ול, רוברט, צ'אק קמפבל וקייט). זה אומר שיוצא שלפני שאני בת 18.5 אני פוגשת בערך את כל השחקנים האהובים עליי D:

בקיצור, החיים שלי מרגשים.

מקווה שנהנית בפורים,

ושיהיה סופ"ש נהדר.

אן,

שעכשיו יודעת מה תאריך היומולדת שלך ומזהירה אותך מראש שהיא תאחל לך מזל טוב ביומולדת הבא. P: