החלטתי לספר קצת על מה שקרה לי ביומיים האחרונים (ואני סומכת על מר ג' שייפסק מהיום והלאה).

ביום ראשון בצהריים יצר איתי קשר תלמיד מהשכבה שלי דרך מערכת ההודעות האינטרנט של ביה"ס. נפגשנו כשהייתי יושבת עם מר ג' הרבה (הוא מכיתת החינוך שלו), ומאז יצא לנו לדבר מדי פעם, וחשבתי לעצמי שיכול להיות נחמד לדבר איתו כמו שצריך. הוא ביקש את הטלפון שלי, אז נתתי לו אותו.

הוא יצר איתי קשר אחרי הצהריים, כשהייתי בשיעור. זה היה קצת מוזר, כי הוא התחיל לדבר על הגן ועל כל מיני דברים ישנים (שלפי אמא שלי בכלל לא קרו) ורצה לדעת על כל מיני אירועים מביכים אצלי. בהיותי חכמה כמו שאני ואחרי הניסיון שלי במחוננים, כמובן שלא אמרתי כלום, אבל זה לא מנע ממנו להמשיך. באיזשהו שלב הוא אמר שיש לו דחף לנשוך אותי, אז ניסיתי לעבור הלאה בבדיחה על פרויד, כמו שניסיתי לעשות לאורך כל השיחה, והוא ביקש לנשוך אותי.

כמובן שאמרתי לא, וכמובן שהוא חזר ושאל שוב אם הוא יכול. שוב אמרתי לא. הוא שלח הודעות בערך כל עשרים שניות, למרות שאמרתי לו שאני בשיעור ואני לא יכולה לענות כל רגע. בין היתר זה כלל הודעות של "למה את לא עונה?" ו"את שם?". בסופו של דבר הוא הואיל בטובו לעבור הלאה ולשאול במה אני מתעניינת, מה שחשבתי שיקרה מתחילת השיחה. דיברנו קצת ואז הוא הודיע שהוא הולך לאכול, שהוא מטעין את הטלפון וכו'. בסופו של דבר הוא ביקש (אחרי שלא עניתי לו כי הלכתי לישון) שאני אמחק את השיחה. למחרת בבוקר הוא שאל מה שלומי ואיך ישנתי וכדומה ושוב ביקש שאמחק את השיחה.

מחקתי אותה. אבל כאמור, אחרי הניסיון שלי מהמחוננים, ידעתי שאני עשויה להזדקק לזה, אז הוצאתי מהוואטסאפ את השיחה (שלחתי לעצמי במייל) ומחקתי אותה.

אתמול בערב הוא חזר לזה שוב. גם להצקה (למרות ששוב אמרתי שאני בשיעור), וגם לבקשה לנשוך אותי/שאני אצלם את עצמי נושכת אותי וכו'. לא משנה כמה אמרתי לא, הוא לא ירד מזה. באיזשהו שלב הייתי כל כך מזועזעת שפשוט שלחתי למר ג' הודעה שאני רוצה לדבר איתו היום, למרות שאני לא אמורה לעשות את זה.

מצאתי אותו היום בסופו של דבר. כמעט שלא הצלחתי לשכנע את עצמי ללכת לביה"ס. הסיבה היחידה שהלכתי היתה שידעתי שאם אני לא אלך, אני לא אוכל למצוא אותו, להתלונן ולוודא שהכל ייגמר סופסוף. מצאתי אותו בהפסקה, הוא שאל במה מדובר, הראיתי לו את השיחה מאתמול והוא נראה איפשהו על הגבול בין WTF למזועזע לחלוטין. הוא אמר מיד שזאת לא אשמתי ושאני לא אאשים את עצמי, ושהוא יטפל בזה עוד היום. כמעט בכיתי שם. אמרתי לו שזה מחזיר אותי למחוננים ושזה מפחיד אותי. הוא אמר שהוא יטפל בזה (ויערב את המחנכת שלי ואת היועצת של השכבה, שהוא יודע שאני לא מחבבת). [כמובן שהיועצת באה לדבר איתי בהמשך היום ואמרה שמר ג' היה מאוד תמציתי כשהוא דיבר איתה. בדיוק בגלל זה אני סומכת עליו... כי שום דבר שאני אומרת לו לא יוצא החוצה.]

אני עדיין לא יודעת מה ייסגר עם זה, אבל רציתי לפחות לכתוב את זה. לא משנה באיזה סוג של הטרדה מדובר, חייבים לדבר. זה הלקח שלמדתי מהמחוננים ושאני מיישמת עכשיו. אני סומכת על מר ג' לחלוטין... אבל זה עדיין קצת מפחיד להגיע לביה"ס. אני קופצת כל פעם שמישהו הולך מאחוריי, במיוחד בספרייה. אני מניחה שאני ארגע באיזשהו שלב (אני מקווה שאחרי שאני אדבר עם MIG), אבל בינתיים זה קצת מפחיד. אבל לפחות אני יודעת שעשיתי משהו בשביל לעצור את זה.