וואו.

כשמר ג' אמר לי להתחיל לקרוא את הספר הזה הייתי קצת סקפטית. מה לי ולזומבים? מעולם לא אהבתי זומבים, וכנראה שאני גם לעולם לא אוהב זומבים. לטעמי הם יצורים מיותרים, והם תמיד יהיו. אולי בגלל שאני מחפשת את שמץ האנושיות הזה בכל יצור פנטסטי אחר שאני אוהבת. אפילו אצל דרקונים אפשר למצוא שמץ של אנושיות, אם מחפשים.

בכל זאת, הוא אמר שהספר מדבר על בני אדם ועל תרבויות ועל כל העולם והחלטתי שאני לא אגיד לא. זה היה לפני... מה, שנה וחצי בערך? משהו כזה. קצת דחיתי את החיפוש אחרי הספר ואת הקריאה שלו, גם כשכבר לקחתי אותו מהספרייה לפני חודשיים (מגיע לי מכות על זה, אני יודעת). אחרי שהתחלתי לשחק קצת ב-Plants vs Zombis החלטתי שאולי הגיע הזמן להתחיל לקרוא אותו.

אז ההתחלה היתה בדיוק כמו שציפיתי שהיא תהיה - מגעילה וגורמת לי לא לרצות להמשיך. אלה זומבים - לא משנה באיזו צורה מסתכלים עליהם, הם תמיד יהיו יצורים מגעילים למדי. אבל כבר בהתחלה אפשר לראות את הצדדים האחרים, הטובים יותר, של הסיפור, ולא עובר הרבה זמן עד שבאמת מתחילים לצלול לתוך הספר ואי אפשר לעצור (ברמה שאני יושבת וקוראת בשיעורים והמורים שלי כבר ויתרו עליי אז הם נותנים לי).

מה שאני אוהבת בספר הזה זה את ההצגה של בני האדם. הוא לא מדבר על זומבים, למרות השם שלו - הוא מדבר על המלחמה של בני האדם בזומבים. הכל מתואר מנקודות מבט אנושיות, של בני אדם מכל העולם, פחות או יותר. סין, טיבט, יפן, צרפת, גרמניה, בריטניה, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ישראל ואפילו החלל. כל צעד במלחמה - החל מהאזהרות הראשוניות, דרך המלחמה בחזית ובעורף ועד הפרידות בסוף הספר, אחרי ימי הניצחון הרשמיים - מתואר על ידי בני אדם, מסופר על ידי בני אדם ומדגיש את התכונות, הנטיות והמחשבות של בני האדם. לא פחות מזה, כל חלק בספר מראה תרבות אחרת וחושף מנהגים ורעיונות שלפעמים נדמה שהלכו לאיבוד בעולם ה"אינדיבידואליסטי" והמנותק מהתרבות והמסורת של היום.

וזה פשוט כל כך מדהים. זה מדהים לראות כמה מצד אחד בני אדם מוכנים לשקר לעצמם ולהעמיד פנים ששום דבר לא קורה (שבמקרה הזה דווקא ישראל מצוינת לטובה, כי היא כן הקשיבה לאזהרות), וכמה מצד שני בני אדם מוכנים להקריב בשביל לשרוד, בשביל לעזור לאחרים, בשביל להחזיר לעצמם את המדינות שלהם. הכוח הפסיכולוגי של המלחמה הזאת ושל היצורים האלה על בני אדם הוא מדהים. זה לא עוד ספר/סרט/סדרה/וואטאבר בסטייל הוליווד, שבו בני האדם נלחמים בעוצמה ובסוף מנצחים והכל טוב. הוא מתאר את כל הצדדים - את האנשים שהתאבדו, את האנשים שאיבדו את השפיות, את האנשים שויתרו, אבל גם את האנשים שנלחמו, האנשים שהצליחו, האנשים שעזרו והאנשים שלא יודעים מה לעשות עם עצמם עכשיו, כשהמלחמה בסיומה.

ואפשר לראות גם את כל ההבדלים התרבותיים. את איך שבקוריאה הדרומית החברה בנויה בצורה מסוימת, ואיך שביפן אנשים מסוימים נחשבים לאאוטסיידרים, ואיך שבסין ההחלטה להציל את עצמם גרמה למלחמת אזרחים ועוד המון. בספר מוצגות כל כך הרבה תרבויות שונות, מוצגים כל כך הרבה מקומות על הפלנטה הזאת, וזה רק גורם לי לרצות לבקר במקומות האלה עוד יותר. לטעמי, חקר תרבויות, חקר חברות שונות זה אחד הדברים הכי מעניינים, וזה בהחלט אחד הדברים שאני הכי נהנית מהם כשאני טסה לחו"ל. וזה כל כך יפה לראות את הכל כאן, ולחשוב שזה בכלל לא נראה כאילו סופר אמריקאי המציא את כל זה, אלא כאילו מדובר באנשים אמיתיים, מתרבויות שונות, עם מחשבות שונות ונטיות שונות. היופי של הספר הוא לא רק בתמונה ובעולם שהוא מציג, אלא גם בעובדה שהכל אמיתי. סיפור הזומבים אמנם מומצא, אבל השאר אמיתי לחלוטין.

לפי דעתי, 428 עמודים של ספרות מופת.

למי שמתעניין בזומבים כדאי יהיה לקרוא גם את "המדריך להישרדות מול מתקפת הזומבים", כי הוא מסביר המון חלקים של הפאזל שחסרים בספר, אבל הם לא כאלה קריטיים למי שמתעניין בסיפור עצמו ולא ביצורים עצמם.

בעברית: מלחמת הזומבים הגדולה. / מקס ברוקס.