סוף י"ב. זהו זה. הגיע הזמן לסיים את הבגרויות האחרונות, לערוך חזרות אחרונות למסיבת הסיום (הלו"ז שלהם מטורף, מה שמאוד משמח אותי שאני לא חלק מזה), ועבור רוב הבנים והבנות בשכבה שלי, לקנות בגדים לנשף שיתרחש כשבועיים אחרי, סביר להניח שעם אלכוהול, אולי קצת סמים והרבה בלגן. כל מי שמכיר את התרבות האמריקאית (ואני מאמינה שאין אחד שלא מכיר אותה היום, כשכולם רואים את הזבל האמריקאי כל הזמן) יכול לזהות את ה"נשף" כ-"Prom" הידוע של סוף התיכון.

ואני רק רוצה לשאול - למה?

אני לא מצליחה להבין מה הרעיון של ה"נשף" הזה. לא היום, בכל אופן. יכול להיות שנקודת המבט שלי מוסרית, מיושנת, חיצונית והגיונית מדי בשביל להבין את זה, אבל באמת שלא ברורה לי המטרה של הנשף, או ליתר דיוק, מה שהופך אותו לכל כך מיוחד, שצריך משכנתא שנייה רק בשביל לממן לרוב הבנות את התלבושות, ה-"hair and make up" ואת הלימוזינה שצריכה להביא אותן ליעד. למיטב הבנתי, בעבר (לפני שכולם התחילו לשתות הרבה לפני הגיל המותר) המורים היו מגיעים גם הם ל"נשף", ככה שאפשר לתרץ אותו כהזדמנות לדבר איתם במסגרת בלתי רשמית, אבל זה עדיין לא מסביר את הדרמה סביבו, את החשיבות המנופחת שלו ואת הכסף שהילדים היום מוכנים להוציא עבורו.

אני מבינה שבכל דוגלי-המסורת, חובבי-השטויות-האמריקאיות והדרמה-קווינס (משני המינים) זה פוגע קשות, ואני בטוחה שיהיו להם תירוצים כמו "זה סיום התיכון!" ו"הנשף הוא החלק האחרון במעבר מילדות לבגרות, חגיגה אחרונה של ילדות ושל ההתקדמות שעברנו עד היום כדי שנוכל להתחיל את החיים האמיתיים" (ועוד שטויות בסגנון), אבל אם חושבים על זה בצורה הגיונית, זה פשוט מגוחך. אין באמת שום משמעות בנשף הזה. זאת בסך הכל עוד מסיבה באיזה מועדון עם מוסיקה חזקה מדי, שירים פופולאריים חסרי משמעות, אלכוהול והרבה מאוד טינייג'רים לבושים במינימום הדרוש. בעידן שבו הם יוצאים למועדון פעם בשבוע וגם ככה מתפשטים כשהם מסתובבים בחוץ (אני מצטערת, יש "מיני" שכבר לא יכול להיחשב מיני, ובטח שלא בגד, בהתחשב במה שהוא מאפשר לראות) לאורך כל התיכון, לנשף אין שום משמעות אמיתית מלבד זאת שממציאים לו כדי להצדיק את בזבוז הכסף שהתרבות מכתיבה שהוא ידרוש.

מה שכמובן מוביל אותנו למקום שממנו הגענו לרעיון המטופש הזה, שאחראי לבזבוז האינטרגלקטי הזה והציג בפנינו דרך נוספת ליצור מעמדות בכיתה (כי לכולנו ברור מה עוד קורה בנשפים האלה עבור הילדים שיש להם חברים ועבור אלה שלא נחשבים פופולאריים)- ארצות הברית. המקום שממנו אנחנו מביאים כל כך הרבה רעיונות גרועים שמשום מה נעשים פופולאריים פה כמעט כמו שהם פופולאריים אצל האנשים שהמציאו אותם. ההשראה הגדולה שלנו לדרכים מקוריות להרוס את עצמנו. The United Stupid (people) of America.

והדבר היחיד שאני לא מצליחה להבין בכל הסיפור הזה, הוא: כשיש לנו כל כך הרבה מקומות להביא מהם רעיונות טובים, כשיש כל כך הרבה דברים מקוריים ויחודיים שמתרחשים בעולם, למה אנחנו לוקחים דברים דווקא מהאמריקאים? למה דווקא מחברה עם כל כך הרבה בעיות מוסריות והגיוניות? למה דווקא מחברה של אנשים שיותר תקועים בתוך סדרי העולם שלהם מכל השמרנים שביקום? למה דווקא מחברה שבבירור נמצאת בדרך למטה מהשלטון העולמי שלה ופשוט עדיין לא מבינה את זה?