אתה סנילי.

לפני שנתיים, כשנתקלתי בך למטה ושאלת מי זאת על הדוגטאגס שלי ודיברנו על ששאוש"ק, אמרת לי שאתה קורא את רע"ד באנגלית. אמרת שהשפה לא קלה אבל הוא נהדר. בשנה שעברה, אחרי שהנחת את הספרים על השולחן שלי, אמרת שאני אוכל לקבל אותם אחרי שתסיים לקרוא אותם שוב, כי אתה רוצה לוודא שלא פספסת כלום בגרסה באנגלית. בתגובה לאחת ההודעות שלי אפילו כתבת "אני איטי יותר, אני רק בעמוד 300". אני די בטוחה, אלא אם חוקי המתמטיקה השתנו בינתיים, שזה פעמיים.

בדרך הביתה חשבתי קצת על מה שאמרת בנוגע לבין.

מה שמציק לי אצלו זה שהוא פשוט מושלם מדי. בשפה הספרותית אנחנו קוראים לזה מרי סו (ליתר דיוק, ככה קוראים למקבילה הנשית, אבל אני לא זוכרת את השם של הדמות המושלמת הגברית). הוא חכם, הוא לומד מהר, יש לו זיכרון מושלם, הוא יודע לתכנן נהדר, הוא לומד אנשים בצורה מדהימה, ולמרות שהוא קטן הוא מצליח לעשות את הכל. זה לא נשמע לך קצת מושלם מדי? אנדר אמנם היה מדהים, אבל היו לו החולשות שלו, והיו לו הרבה מהן. גם היו לו הבעיות שלו.

לא שאני מפחיתה מערך הבעיות של בין. היה קשה לגדול ברחוב, הוא היה צריך לדאוג לעצמו ולהצליח, להיכנס למיכל של השירותים כדי להתחבא היה לא פשוט ועכשיו כולם משווים אותו לאנדר, אבל אלה לא בעיות אישיותיות, אלא נסיבתיות. לכאורה הוא מושלם והוא פשוט גדל במקום הלא נכון, שבו היה לו מאוד קשה להפגין את המושלמות שלו. וזה מציק כי הוא פשוט לא אמין.

אבל חשבתי קצת על מה שאמרת בכל זאת, כי לך תמיד יש תובנות מעניינות כאלה. ואתה יודע מה עבר לי בראש פתאום? שהוא מזכיר לי אותי קצת.

אל אנדר היה לי קל מאוד להתחבר. הוא סבל מהתעללות מהגדולים והחזקים אבל חיזק את עצמו דרך פעולות תגובה ולמידה מהירה ממצבים. הוא היה מבריק אבל כאב לו מהניגוד הפנימי שהיה לו. הוא הצליח לאסוף סביבו אנשים אבל בכל זאת נשאר בודד. הוא עבר את כל האתגרים שהציבו בפניו אבל ברגע שהוא הבין את המשמעות של מה שהוא עשה זה מוטט אותו. הוא מרד אבל בסופו של דבר ידע גם לציית. מהרבה בחינות, הוא הזכיר לי אותי, ובמיוחד היה לי קל להזדהות עם הכאב שלו, עם הבדידות, עם ההתעללות ועם המרד. אתה מכיר אותי; אני בטוחה שאתה מבין ושגם אתה מתחבר אליו באיזו רמה בדיוק בגלל הדברים האלה.

אני לא יודעת אם זה בגלל שהמושלמות של בין גרמה לי לאנטי ובגלל זה לא הרגשתי את זה או שזה קרה פשוט בגלל שכל התפיסה ההיא נראית לי נורא רחוקה, אבל פתאום אני חושבת לעצמי שיש איזשהו דמיון ביני לבין בין (ניסוח גרוע, אני יודעת). לא בלמידה המהירה או השכל, אלא בניתוח האנשים ובטעות הבסיסית שלו בויכוח של המוח VS הרגש. באיזשהו מקום הוא גם לכוד בתוך התפיסות המוטעות שלו לגבי בני אדם בכלל ואלו בביה"ס ללחימה בפרט. הוא באמת מאמין שרגש הוא מגבלה ושלעזור לאחרים זה דבר שאין טעם לעשות, וכשאני חושבת על זה פתאום אני מבינה שבעצם מה שהוא מכניס לתוכו, אם להשתמש בשאלה שלך, הוא ריקנות.

ואני תוהה אם לזה התכוונת. (מזל שיש את מחר.)

היה כיף לדבר איתך היום. לא יצא לי לדבר איתך רק על דבר אחד (FEDCON~), אבל מחר ההתרגשות תהיה חזקה יותר, אז אולי עדיף ככה. מלבד זה, הצקתי לך מספיק היום.

אבל אתה יודע מה שעשע אותי? שאנחנו עדיין חושבים באותה הצורה (ראה ערך: ההסכמה שלנו בנוגע לפסיכולוגיה). אבל זה באמת היה ברור. (-:

אן.