זה מצב הרוח שלי כרגע.
אז חזרתי מעוד שיעור בקוגניציה. אני תמיד חוזרת סופר-שמחה-והיפראקטיביות אחרי שיעורים בפסיכולוגיה קוגניטיבית, אבל זה פשוט כי יש לי מנחה אדיר וכי החומר מדהים. המוח האנושי הוא, לטעמי, הדבר הכי מדהים שקיים ויכול להתקיים אי פעם, ולמרות שהיה לי ויכוח על זה עם MIG, אני לא מאמינה שהאדם אי פעם יפצח את המכונה המדהימה הזאת לחלוטין. וקוגניטיבית מתמקד בדיוק בכל הדברים המדהימים האלה.
אז כן, אני יושבת בשיעור עם חיוך ענק וכותבת מלא וחושבת על רעיונות למחקרים ועל אפשרויות. ואני מתלהבת מהעובדה שאנחנו לומדים על לוגריתמים ועל נוסחת האליפסה (לפרוטוקול, של הקנונית זה x^2/a^2 + y^2/b^2 = 1, למרות שניגשתי ל-807 לפני ארבעה חודשים) וגל סינוסואידלי וכל מיני רעיונות אחרים של חוקיות מתמטית. ואני מתלהבת מהיכולות של המוח שלנו ומהרעיונות המדהימים למחקרים ולתיאוריות שעלו בראש של אנשים. וכמובן, אני מנסה לפתח תיאוריות משלי ולשפר תיאוריות קיימות, ומתבאסת כשכמעט ולא נותנים לי חומר לעבוד איתו.
ואז מגיע דקל ועושה את הכל עוד יותר טוב.
האמת היא שאני רגילה לדבר עם אנשים שמתלהבים מהתחום הזה, שנהנים מזה, שרוצים להעביר את החומר, שרוצים ללמד קוגניציה כקוגניציה ולא בהכרח כקורס או משהו (אהמMIGאהמ), אז זה היה נהדר שחוויתי את זה. הייתי מתוסכלת בהתחלה כי הוא מאוד יסודי במעבר על החומר, ולמישהי מהירה וחכמה כמוני, שקוראת את הספר, זה די מיותר בדרך כלל, אבל כשאני מחלקת את הקשב ומסכמת תוך כדי שאני מקשיבה, זה מדהים. יש לו כאלה תוספות מעניינות והוא באמת רוצה ללמד את החומר הזה, לא בהכרח את הקורס. והוא כזה אנרגטי, וכותב על הלוח ודואג להמון חומרים וזה פשוט אדיר. ולפעמים אני באה אליו עם כל מיני שאלות (כמו היום או בשיעור שעבר), ויש לו תשובות שמראות שהוא יודע מה הוא אומר ושהוא יודע להשתמש בראש ממש טוב, מה שנעשה קצת נדיר היום.
והיום גיליתי שהוא קרא את אנדר.
האמת היא שאני סוגדת לימי שני כבר מהסמסטר הקודם, אבל...
ושלחתי ל-MIG הודעה שהוא ומר ג' חייבים לפגוש אותו P:
ועוד דברים ששימחו אותי היום:
*ראינו מכונית מגניבה
*השמיים היו יפים
*יצא לי לדבר עם מר ג'
*MIG ענה לסמס המגוחך בעליל ששלחתי לו וממש לא ציפיתי שהוא יענה לו והצחיק אותי
*יצא לי להשתמש בבושם החדש שאני אוהבת
*נשארו עוד פחות משלושה ימים ל-FEDCON
*אמרו לי שהפוסטר שלי מדהים
*המתכונת היתה קלה למדי
D: