נשארו לנו עוד חמישה ימים ביחד (רביעי excluded), ואני כבר מתגעגעת אלייך כמו שמעולם לא התגעגעתי לאף אחד אחר. אני עובדת היום ומחר בבוקר (אני אנסה לצאת היום מוקדם כדי לפגוש אותך בכל זאת), אבל יש לי דחף חזק לבטל את שתי המשמרות האלה ולבוא לביה"ס לדבר איתך בכל פעם שיהיה לך זמן. אין לך תעודות להכין השנה; ישיבות הציונים הסתיימו מזמן; שתי הבגרויות שלך מאחורייך ונותרו לך רק העבודות בסוציולוגיה. אמור להיות לך זמן לדבר איתי כמה שרק נרצה.

אבל אני יודעת שבפועל סביר להניח שלא ממש יצא לנו לדבר הרבה. או שאולי כן, אני לא יודעת, אבל יש לי תחושה שכדי להצליח לעבור הלאה אסור לי לבטל את שתי המשמרות הללו. זה בסך הכל כסף, ולמרות מה שאמרתי לך, לא ממש חסר לי כסף כרגע, ואני יכולה לוותר על הספרים שהתכוונתי לקנות, אבל אני חושבת שכדאי שאני אאבד את עצמי בעבודה ובלימודים בשבועות הקרובים כדי שאני אולי אצליח לעבור את החופש הזה.

ובכל זאת, אני כל כך רוצה להגיע לביה"ס היום שזה כמעט מפחיד אותי. אני יודעת שאני אראה אותך בשלישי, חמישי ושישי, ואני יודעת ששנינו עוד נגיע לביה"ס אחרי סוף הלימודים, אבל כל רגע שאני לא מנצלת איתך מרגיש לי מבוזבז. כי בסופו של דבר, אחרי העשרים לחודש אני כבר לא אראה אותך מסתובב שם עם כוס קפה שאם לא הייתי יודעת יותר טוב הייתי חושבת שדבוקה לך ליד (אמרתי לאמא פעם שיש שתי סיבות למה אתה לא מסתובב עם כוס קפה- הספקת לשתות אותה בחדר מורים או שלא הגעת בכלל לחדר מורים להכין אותה), מדבר עם תלמידים, מחליף כיפים, מחייך אליי ואומר לי "בוקר טוב", מדבר עם מורים, מתנהג ברצינות מוגזמת כי אתה זה אתה, רודף אחרי הזנב של עצמך בניסיון לעשות את כל מה שאתה צריך לעשות ורץ מחדר המורים לכיתה למזכירות לחדר של הרכזת וחוזר חלילה. אני כבר לא אראה אותך עם התיק הזה שלך והג'ינס ונעלי הספורט או הסנדלים (המזעזעים, יש לציין), עם התספורת הקצרה מדי כי אתה אף פעם לא יודע מתי לעצור כשאתה מסתפר, עם הטי שירטס המגניבות שלך ועם העיניים הכחולות-ירוקות האלו שאני כל כך אוהבת. אני כבר לא אראה אותך מסובב ראשים שם ולא אשמע תלמידות מדברות עלייך כ"המורה החתיך של י'7" או "ע', חיים שלי". אני כבר לא אלווה אותך לחדר מורים או לכיתה או לאן שלא יהיה, ותוך כדי אנחנו נדבר על כל נושא שבעולם.

ואני כבר מתגעגעת.

ואני לא יודעת איך אני אמורה לשרוד את התקופה הקרובה. כי אני לא תלויה בך, אבל למי אני ארוץ לספר שג'ורג' מרטין הוציא פרק לדוגמא חדש? למי אני ארוץ לספר שאורסון סקוט קארד עדיין לא סיים את הטרילוגייה של מלחמת הבאגים הראשונה אבל כבר יש לו שמות לכל הטרילוגייה של השנייה? מי ייתן לי המלצות על ספרים נהדרים שאף אחד בגיל שלי לא מכיר, אבל שאני אדע שיתאימו לי בדיוק? למי אני אספר על הכנסים שלי או על הסדרות שלי או על הציונים שלי או על כל מה שקורה איתי? למי אני אגרום לחייך ככה?

אני אוהבת אותך. תזכור את זה. ואני לעולם לא אשכח אותך. אתה הסיבה שהחיים שלי נראים כמו שהם נראים. אתה אמנם גרמת לי לבכות יותר מכל אחד אחר שאי פעם היה בחיים שלי, אבל גם עשית אותי יותר שמחה ויותר קרובה לאושר משאי פעם הייתי. אתה היית משהו בין מחנך לאח גדול לחבר הכי טוב שלי, תאום הנפש שלי, הבנאדם היחיד שאי פעם הרגשתי כל כך קרובה אליו נפשית ושהוא מבין אותי בצורה כל כך מושלמת.

ואני אתגעגע. ♥

אן.