אין לי מושג איפה בכלל להתחיל.

אתמול סיימתי את הבגרות האחרונה שלי. הייתי נורא מתוסכלת מציון ההגשה שלי ומאיך שהלך לי באחד משני השאלונים (חשמל, בצורה מפתיעה. קרינה היה ממש קל, אבל בחשמל משום מה הלך פחות טוב משחשבתי. ויש לי מאיות בחשמל מהסמסטר הקודם!), ויחד עם זה שנפרדתי ממר ג' באופן סופי, עם העומס ואולי ההקלה ואיך שדברים הלכו מצאתי את עצמי בוכה אתמול בערב. בסופו של דבר, למרות שאני משתדלת לא לעשות את זה בלי לתאם איתו קודם, כי הוא עסוק, התקשרתי ל-MIG.

זה היה די מדהים, כי למרות שהייתי אמורה להיות ממש שמחה שסיימתי תיכון והכל, לא הצלחתי להפסיק לבכות. כאמור, הייתי מתוסכלת ממה שקרה בפיזיקה השנה, והיתה לי הרגשה שממש הרסתי לעצמי את הציון והכל, וזה נורא חשוב לי, ולמרות שהמורה שלי אמר שזה לא קריטי כי מה שחשוב זה שאני יודעת את החומר ויודעת לחשוב, זה עדיין הציק לי. בסופו של דבר MIG הצליח לגרום לי להרפות מזה. והוא צודק, כי זה באמת לא חשוב וכל המטרה של תעודת הבגרות הזאת היא להוות כרטיס כניסה לאוניברסיטה, וגם ככה אני יכולה להתקבל לכל מה שאני רוצה. אבל עדיין, יש בזה משהו קצת מציק.

ושלשום נפגשתי עם מר ג' שוב ונפרדתי ממנו שוב. דיברנו על כמה שזה קשה לעבור את הפרידה הזאת (בשבילי) ואז קצת התחלתי לבכות ואמרתי שאני בוכה על דברים טיפשיים, אז הוא אמר שזה לא טיפשי. אמרתי לו שזה קצת קשה לי לעכל את זה והכל והוא אמר שאני עוד אחזור לבקר ושהכל יהיה בסדר ושהוא מבין. זה סוג של היה איזשהו המשך לשבוע שעבר, סוג של "אני מתחילה להפנים את זה שאנחנו נפרדים ואני רק רוצה להגיד לך שאני קצת עצובה אבל בגדול בסדר". וכמובן שזה גם היה מאוד רגשי והכל, אז העליתי גם את זה כשדיברתי עם MIG אתמול, והוא ישר התחיל עם "זאת לא מערכת יחסים" אבל כשאמרתי לו כמה פעמים בשבוע היינו מדברים הוא היה קצת בהלם. אבל באמת, הוא הצליח ממש לעודד אותי אתמול, והוא הזכיר לי שיש לי עכשיו שלושה חודשים חופש שבהם אני רק לומדת דברים שאני אוהבת, ושאני יכולה לחזור בשנה הבאה לבקר והכל. הוא תמיד מצליח לעודד אותי.

ואני לא יודעת, אני ממש שמחה שאני כבר לא לומדת בביה"ס הזה, אבל אני באמת אתגעגע לכמה אנשים שם. (MIG: "למי תתגעגעתי?" אני: "אתה באמת צריך לשאול?" הוא: "מר ג'?" אני: "כן." הוא: "אנשים הם יותר מאדם אחד.") אני לא יודעת. אני מניחה שזה פשוט איזשהו עומס רגשי שאני צריכה להבין.

וזהו, האמת. היום אני בת 18 (וקיבלתי מזלטוב משניהם) אבל אין לי שמץ של מושג מה לעשות עם עצמי מעבר ללכת לשתות וויסקי.