האמת היא שאילו הכל היה כרגיל סביר להניח שבכלל לא הייתי כותבת לך כרגע. באמת טוב לי ואני מחייכת, ואתמול ושלשום גם עבדתי קצת ונהניתי ופגשתי אנשים שהתגעגעתי אליהם ואני אפילו די אוהבת אותם, וקניתי חמישה (!) ספרים חדשים (מצרפי המקרים, 13 סיבות, שני ספרי פילוסופיה ואת הצל, כי אי אפשר להחזיק את אנדר בבית בלי לשים לידו את הצל), והלכתי לבקר את MIG אז ישבנו ביחד ודיברנו קצת ועברנו על הבגרות בסוציו, ולמרות שהלכתי לאיבוד חייכתי המון וצחקתי והכל היה בסדר. אה, כן, וקיבלתי את תלוש המשכורת הראשון שלי!

ואתה יודע מה, אפילו היתה לי מחשבה נחמדה שרציתי לחלוק איתך. חשבתי לעצמי שכשרק הגעתי אלייך, כשרק קיבלת את הכיתה שלי, הייתי נורא בטוחה בנוגע למי שאני בבסיס ונורא מבולבלת בנוגע למי שאני... טוב, בכל השאר. ידעתי שאני שקטה, וחכמה, ולא מדברת בכיתה, וגרועה באירועים חברתיים, ומזעזעת עם בני אדם וכל מיני דברים כאלה, אבל בנוגע לעצמי, לתחושת הזהות העצמית שלי... הייתי מבולבלת ומתוסכלת לגמרי. כבר דיברנו על זה, אם אתה זוכר. כתבת לי ש"אין לך בלגן בראש!" עם 96 סימני קריאה.

בכל אופן, עברה מאז שנה וחצי ובינתיים הצלחתי להבין מי אני, איך אני חושבת, מה אני אוהבת, איך אני מתנהלת ואיך אני רואה את העולם. ואם יש רגעים שבהם אני לא בטוחה בנוגע לדברים בי, אז אני נותנת להם לקרות או "מדברת" איתך קצת לפעמים. אבל האמת היא שלמרות שאני יודעת את כל זה, למרות שאני מבינה את עצמי ואני די שלמה עם עצמי ברוב המובנים, כל הדברים הבסיסיים שחשבתי שידעתי על עצמי השתנו. חשבתי לעצמי שאילו הייתי אומרת לאנשים שעבדתי איתם בחנות את מה שכתבתי בפסקה הקודמת הם היו בהלם כי זה בגלל לא נראה ככה. ואני יודעת שגם על זה דיברנו וזה גרם לך לחייך, אבל פתאום קלטתי באמת איך הכל התהפך.

בכל אופן... היה לי סיוט. זאת לא הפעם הראשונה וגם לא האחרונה, כמובן, וזאת גם לא הפעם הראשונה או האחרונה שאני חולמת עלייך. אבל זה כן אחד הסיוטים הכי גרועים שהיו לי אי פעם, והוא הכניס אותי לאיזה מן סחרור כזה שאני עדיין לא כל כך מצליחה להשתחרר ממנו. אם להודות באמת, כשאני כותבת לך עכשיו אלה הרגעים הכי צלולים שהיו לי מאז הסיוט אתמול.

חלמתי... אני לא רגילה לספר על החלומות שלי, אז תסלח לי אם זה לוקח לי קצת זמן. חלמתי על עשן ובלגן ועלינו מחפשים את האוטו שלך בחניה כשאתה מחזיק את הבן הקטן שלך. אני לא זוכרת הרבה, אבל אני כן זוכרת תאונה של נפילה וכמה פנים מוכרות שאני מניחה שחלמתי עליהן בגלל שראיתי את האנשים באותו הבוקר. הדבר הבא שאני יודעת זה שהיינו על ספינה, ועזרת לי בזמן שניסיתי לסדר את המשפחה שלי. היית עם הבן קקטן שלך שוב, אבל הפעם הוא היה גדול יותר, בערך כמו שהוא היה כשפגשתי אותו. באיזשהו שלב סוג של נעלמת לי וניסיתי לחפש אותך, אבל איזושהי מגפה התפרצה על הספינה ובזמן שחיפשנו אותך מצאנו כל מיני מזוודות וקופסאות עם אנשים בתוכם. אני זוכרת שמצאתי את המזוודה שלך ונבהלתי, אבל היא היתה פתוחה ולא ראיתי אותך בשום מקום. מאוחר יותר, בזמן שישבתי עם כמה נשים לסדר את הבלגן על הספינה, כי משום מה הייתי המפקדת, שניכם הגעתם וראיתי עליכם את התסמינים של המחלה, את השיניים הארוכות והשחור בעיניים. ולא היה לי מושג מה לעשות, כי כל כך פחדתי שיקרה לך משהו, כל כך פחדתי שתמות בגלל זה ואני לא אוכל למנוע את זה, כל כך פחדתי ש... שזה יגמר הרבה יותר גרוע משיכולתי לדמיין - ותאמין לי, עם הדמיון שלי, אני טובה בלדמיין כמה גרוע (או כמה טוב) דברים יכולים להיות.

ואני לא יודעת. אני באמת לא יודעת. אני מניחה שאלה רסיסים של הגעגועים והדאגה שלי שמשתלבים ביחד ויוצרים איזשהו מחזה אימים. אני אפילו לא מצליחה להבין למה חלמתי את זה. חשבתי שאולי, אולי אלה רעיונות מכל מיני ספרים שקראתי לאחרונה (לא שקראתי כל כך הרבה בזמן האחרון), או כל מיני פחדים ורעיונות, קצת מהדברים שעברו עליי השבוע... אבל אני באמת לא מצליחה להבין את זה. הדבר היחיד שאני מצליחה להבין זה למה היינו כל כך קרובים בחלום ההוא... ואני מניחה שעוד ייקח קצת זמן עד שזה ייעלם.

בכל אופן, יכול להיות שזה קצת הכניס אותי למצב מדוכדך כזה שבו אני לא לגמרי בטוחה מה אני רוצה ומה אני אמורה לעשות עם עצמי. כתבתי - כתבתי חלקים מהחלום כסיפור וזה גרם לי להתגעגע אלייך, אז הלכתי לראות חלקים מהדי-וי-די של מסיבת הסיום שלנו, ובדרך מצאתי את עצמי מסיימת את מצרפי המקרים. זה באמת ספר טוב, והסוף שלו מקסים, והוא ממש גרם לי לחשוב עלייך, כי המשולש הזה של קסנדרה-גיא-אמילי קצת מזכיר אותנו באיזושהי צורה מעוותת שבה אני גיא ואמילי ואתה קסנדרה (כן, אני מבינה כמה מוזר זה נשמע). אם סיימת את הספר, אתה מבין למה אני מתכוונת.

ובכל אופן, ראיתי כל מיני קטעים מה-DVD והאמת היא שסוג של מצאתי את עצמי שוב, ואז פתאום קלטתי שאני מתנהגת בצורה אובססיבית שוב. שאני... מפרסמת ציטוטים ותמונות וכל מיני דברים כאלה, וזה ממש ממש לא מתאים למי שאני היום. ויכול להיות שזה גם בגלל שפיכסבוק הציע לי להוסיף אותך בפעם המיליון וראיתי שהוספת כל מיני תלמידים שלך ותהיתי אם תוסיף גם אותי אם אני אבקש, אבל הרגשתי שאני קצת מאבדת את השפיות שוב.

ואתה יודע מה? אני מתחילה להרגיש כמו עצמי שוב.

ואתה יודע מה עוד? אני אתן לעצמי להרגיש את זה, אהנה משארית הערב ואפסיק לחשוב. האבסורד, זוכר? (-:

שיהיה שבוע מדהים,

ותשמור על עצמך,

אני.