אה, כן... שלי.

לא, אבל אני סתם מתבכיינת. האמת היא שאני ממש נהנית. קצת עמוס לי - החום והטילים בחוץ ממיסים לי קצת את המוח, אז קשה לי להתקדם... גם כי צריך לקרוא יותר ממאה עמודים לשיעור - אבל אני נהנית. החומר כל כך מעניין. אני לומדת פתולוגיה (3>) והתפתחותית, שעד כה נראה קורס מקסים ומהנה כמו שכולם אמרו שהוא.

ביום חמישי הבחינה האחרונה שלי מסמסטר ב' (ואז נפרדים מדקל סופית :'( ) ואז אפשר להתחיל את סמסטר ג' רשמית. אני די מתלהבת מחלק מהדברים שקשורים לקורסים (אני לא זוכרת כלום כרגע, אין טעם לשאול) ואני מגלה המון על עצמי (מה עוד חדש), והאמת שנראה לי שזה יהיה סמסטר מוצלח למדי.  אני די בטוחה שאת חברתית סיימתי על 90+ (הבחינה היתה ממש קלה!), ואת קוגניטיבית אני בטוח אסיים על 95+, אז אני לא דואגת.

As far as the war goes, ביומיים האחרונים די שקט בסביבה שלנו, אבל האמת שאנחנו כבר בקושי שמים לב לאזעקות ופיצוצים וכאלה. אנחנו עוקבים אחרי החדשות מדי פעם והכל, אבל בגדול נראה לי שאנחנו מתקרבים לסיום, לפחות מבחינת המרכז. חיים את החיים כרגיל.

בדקתי וגיליתי שבחודש האחרון קניתי הרבה יותר מדי ספרים (9) וקיבלתי עוד כמה (5). מצד שני, נכנסה לי משכורת לחשבון, ואין ספק שזה מרגיש נהדר. אמורות גם להגיע חדשות מתחרות החיבורים בקרוב, אז יש למה לקוות.

עשיתי טעות ממש מטומטמת עם מר ג' בשבוע שעבר וסוג של עשיתי עוד אחת ביום שבת בבוקר. האמת היא שמאז שהמבצע הזה התחיל קצת קשה לי להיות רגועה כשזה מגיע אליו (אני יודעת ששאר האנשים שאני אוהבת נמצאים בקשר מתמיד איתי), אז ניסיתי להתקרב אליו, וכשראיתי שלא יוצא מזה הרבה, ביקשתי ש-MIG יודיע לי אם יקרה משהו. כנראה שזאת היתה ההשפעה של הדאגה, העייפות, המצב ומעט הוויסקי ששתיתי ביום לפני כן, אבל סוג של הצלחתי להרוס לעצמי עוד יותר בשבת. אני לא יודעת מתי הוא יראה את זה, אבל כתבתי לו שאני מתנצלת. הייתי חייבת. (מסקנה: בלי וויסקי בזמן מלחמות)

מה עוד? מעבר לזה הכל די רגוע. אומרים שזה החיים או משהו?