היה ממש מוזר להגיע הבוקר לביה"ס. קפצנו למסור את כל החולצות הישנות שלי (ויש הרבה, בצורה מאוד לא פרופורציונית לזמן שלמדתי שם), והתכוונתי למצוא גם אותו ועוד כמה אנשים כדי לאחל להם שנה טובה והכל (ואותו לקצת יותר, אם אני אצליח). לא הצלחתי למצוא כמעט אף אחד - בעיקר בגלל שחדר המורים עדיין בשיפוצים אז הם די מסתובבים במקומות אקראיים ולך-תדע-איפה-למצוא-אותם. נו, טוב.

בכל אופן, ביליתי כמה דקות בלנסות להבין איפה היועצת (headdesk headdesk headdesk), ובסוף נתקלתי במר ג', אז הוא אמר לי פשוט להביא את זה למחנכת שלי לשעבר ואיפה היא נמצאת (תודה לאל). נתתי לה את החולצות (שתי שקיות! שתיים! אבל האמת היא שיש לי גם מספר הזוי של חולצות רגילות, אז אולי זה לא כל כך מפתיע), נתקלתי בכמה אנשים (אף אחד מהם לא מהאנשים שחיפשתי, למרבה הייאוש), ואז ליוויתי את מר ג' לכיתה החדשה שלו (ודרשתי את החיבוק שמגיע לי וגם קיבלתי).

וזה היה כל כך מוזר. נכנסתי פנימה בלי בעיות (כי למדתי שם, אז עדיין זוכרים אותי, מסתבר), והסתובבתי שם. הצצתי בחדר מורים (וואו!) והכל, עברתי בחלק מהבניינים, וחלק מהדברים נראים כל כך אותו הדבר, אבל חלק מהדברים נראים כל כך שונה... וזה כל כך מוזר לא להגיע עם תיק וחולצת בי"ס, למצוא את הכיתה שלי ולבחור לי איזשהו מקום שיתאים למחשב... קצת הרגשתי כאילו חזרתי לכיתה י', ונכנסתי לביה"ס בפעם הראשונה, כשעדיין לא ידעתי מה נמצא איפה ומי זה מי. ופתאום... זה הרגיש כל כך מוזר.

אחרי שהייתי שם אמא הקפיצה אותי הביתה (אני עדיין קצת חולה), וכבר שעה וחצי בערך אני יושבת בבית, במזגן, ופתאום כל כך ריק כאן. כל החופש אחותי ואני התנחלנו בסלון, ראינו טלוויזיה והכל... זה פשוט כל כך מוזר. ולמר ג' יש כיתה חדשה, ועדיין מארגנים את המערכות בביה"ס, וכל הדברים מחדר מורים נמצאים בלובי (איפה שהיו הדברים מהמקלט במהלך עמוד ענן), וזה פשוט... הזוי.

וכן, ברור שזה מרגיש טוב, וברור שזה ממש נחמד להגיע לשם כבוגרת, כסטודנטית, כמישהי שעוד רגע מתגייסת והכל, אבל מצד שני... זה ממש ממש מוזר.