26.10.14
"What's that in the mirror
or the corner of your eye?
What's that footstep following
Never passing by?
Perhaps they're all just waiting
Perhaps when we're all dead
Out they'll come a-slithering
From underneath the bed."
-Doctor Who 8X04, "Listen".
יש משהו בפרק הזה.
לא, אם להודות באמת, יש הרבה בפרק הזה. למה אנחנו תמיד מפחדים מהחושך הזה, מהמפלצת מתחת למיטה? למה לכולנו יש את אותם הסיוטים, בלי קשר למי שאנחנו ומאיפה אנחנו ואיזו שפה אנחנו מדברים? למה אנחנו מדברים לעצמנו בקול גם כשאנחנו לבד? ואיך יכול להיות שבתהליך האבולוציה באמת לא נוצר שום יצור חי בעל הסוואה מושלמת?
אני מניחה שכדאי להתחיל בזה שאין באמת שום יצור חי בעל מיומנות מושלמת במובן הזה. אם באמת היה יצור בעל מיומנות הסוואה כל כך מושלמת, היו חייבים להיות גם ציידים בלתי מנוצחים ובעלי חיים שאי אפשר לגבור על ההגנות שלהם, נכון? אבל אין באמת כאלה, כי אפילו על המגנים המוצלחים ביותר אפשר לגבור, ואפשר לחמוק אפילו מהציידים המוצלחים ביותר.
ובכל זאת, לא רואים דבר כזה בטבע, בשום מקום. אז לפי אותו ההיגיון שהניע את הדוקטור להסיק את זה מלכתחילה, אפשר להגיד שזה בעצם בלתי אפשרי שיהיה יצור כזה (אלא אם מכניסים את בני האדם ויכולת ההשתכללות וההתפתחות שלנו למשוואה, ואז אפשר להניח שיכולות ההסוואה וההתקפה שלנו מושלמות ביחס לשאר בעלי החיים). יש יצורים שמשנים צבע בהתאם לרקע שלהם, ולמרות שאפשר להגיד שיכולות ההסוואה שלהם לא מפותחות בהשוואה לפיתוח יכולות הצייד וההגנה של יצורים אחרים, יש להם יכולת הסוואה מסוימת. אבל כאמור, היא לעולם לא באמת תהיה היכולת שהדוקטור הניח שקיימת, כי זה בלתי אפשרי.
אבל בנוגע לשאר הדברים, זה מפחיד עד כמה הדוקטור צודק. למה אנחנו מודעים לעצמנו, למרות שאנחנו מודעים לזה שזה מטופש ואנחנו לא באמת צריכים את זה כי אנחנו לבד? יכול להיות שזאת דרך להישאר מרוכזים בנושא - אנשים שלומדים טוב בשמיעה, לדוגמה, בטח משתמשים בזה כדי למקד את עצמם במחשבות שלהם, לוודא שהם לא יסטו כל הזמן. אני יודעת שאני עושה את זה. מעניין לראות אם אנחנו האוכלוסיה שעושה את זה יותר מכולם. ובכל זאת, לא כל האנשים הם כאלה. אז למה באמת אנחנו מרגישים צורך לדבר לעצמנו? כי קשה לנו להיות לבד? כי אנחנו "החיה החברתית", ומבחינה אבולוציונית וחברתית אנחנו מתוכנתים לחפש אנשים אחרים, לרצות לשמוע קול אנושי ולראות פנים אנושיות? כי זאת הדרך שלנו להימנע מלהיות לבד באמת? (המעניין בהקשר הזה הוא שגם תינוקות מגיבים יותר לקולות אנושיים ולפנים אנושיות, מה שעשוי להצביע על קשר אפשרי - אבל מזה לכאן זאת דרך קצת ארוכה.)
ומה לגבי החושך? מה לגבי הסיוטים? אני מניחה שלפחות לגבי החושך, יש כאן איזשהו היגיון אבולוציוני. כמו שקלרה אמרה, אנחנו תמיד רגישים למשהו שנמצא מאחורינו, מן הסתם כי אין לנו ראיה של 360 מעלות, ובגלל שבחושך הראיה שלנו פחות טובה, סביר להניח שאנחנו מעוררים יותר. יכול להיות שיונג פשוט צודק ויש לנו איזושהי תודעה קולקטיבית שמוטבעת בגנים שלנו (אם כי אני לא בטוחה שהוא התכוון לזה ברמת הגנים), וזה מה שגורם לסיוטים שלנו ולפחד מהחושך. תמיד יכול להיות גם שהפחד מהחושך נובע מהסיוטים, שעשויים פשוט להציג פחדים "מודחקים", so to speak.
כי בואו נודה בזה, אי אפשר לדעת מה יש שם. מן הסתם גם לדוקטור היה סיוט כזה (אם כי זה לא באמת היה סיוט), כי מדובר ביצור חושב ומרגיש, בעל אינטלגנציה ויכולות אנושיות (או כמעט על אנושיות) מדהימות, ובהרבה מובנים הוא דומה לבני אדם. אפשר היה פשוט לפטור את זה כאינסטינקט אנושי או משהו, אבל משהו כאן עדיין לא לגמרי מסתדר לי - מציק, אולי. כאילו יש לי איזושהי תחושה פרנואידית שהדוקטור צודק ובאמת יש שם משהו שמסתכל, שמקשיב, שנושף לי בעורף... ואני תוהה אם יכול להיות שזו פשוט הקצנה של רגשות קיימים, של אינסטינקטים אנושיים, ובמיוחד ב"עידן האח הגדול", או דברים שנובעים מתוך בעיות נפשיות מוכרות... אבל מי באמת יודע? הרי אין באמת דרך לבדוק את זה. אפילו הדוקטור גילה את זה.
"Listen.
This is just a dream.
But very clever people can hear dreams. So please, just listen.
I know you're afraid, but being afraid is alright. Because didn't anyone ever tell you- fear is a superpower. Fear can make you faster, and cleverer, and stronger. Fear can bring you home.
One day, you are going to come back to this barn, and on that day you are going to be very afraid indeed. But that's okay. Because if you're very wise and very strong, fear doesn't have to make you cruel or cowardly. Fear can make you kind.
It doesn't matter if there's nothing under the bed or in the dark. So long as you know it's okay to be afraid of it. So listen. If you listen to nothing else, listen to this. You're always going to be afraid, even if you learn to hide it. Fear is like... a companion. A constant companion always there. But that's okay. Because fear can bring us together. Fear can bring you home.
I'm going to leave you something. Just so you always remember. Fear makes companions of us all."
-Clara Oswald, Doctor Who, "Listen".
משהו שכתבתי בטירונות מיד אחרי שראיתי את הפרק ועוד לא יצא לי לפרסם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Oncoming Storm