אני לא יכולה עם זה יותר. 

אני לא יכולה עם כל הבלגן הזה יותר, ואני לא יכולה עם כל המערכות יחסים הדפוקות האלה שאני נכנסת אליהן, ואני לא יכולה יותר עם המחשבה הזאת שזה לא הקשר שלנו שדפוק אלא כולם, ואני לא יכולה יותר עם הסתומים האלה שכל הזמן דוחפים את האף, ואני לא יכולה יותר עם הלב שלי שנשבר כל פעם מחדש, ואני לא יכולה יותר עם כל התהיות האלה אם אתם האנשים שאני אוהבת, ואני לא יכולה עם כל המיוחדות הזאת יותר ועם כל הבעיות שזה מביא ועם כל הסלט הזה שיש לי בראש כל פעם שאני מגלה עלייך משהו שלא מתאים לך. ואני לא יכולה יותר עם לחזור למקום הזה שאני שונאת. ואני לא יכולה יותר עם שום דבר מזה כי למרות שזה הדבר הכי מדהים שאי פעם היה לי אני כל פעם נפגעת מחדש, כאילו בדיוק כשחשבתי שזה כבר לא כואב העולם מנסה להוכיח לי שזה כן. 

תגיד לי אתה, מה אני אמורה לעשות? מה? כבר חודשיים שאני רודפת אחרי הזנב של עצמי, מנסה להבין מה קורה ולמה ואיך לעזאזל זה מסתדר עם הבנאדם שאני מכירה, שלא מטיף לדברים ועושה את ההפך ולא פוגע במודע באנשים שהוא אוהב ולא מתנהג כמו מכור, והצלחתי כל כך יפה להדחיק את זה עד הטקס המזדיין הזה ורק ברגע שקיבלתי את התעודה המטופשת הזאת קלטתי שבכלל לא אכפת לי מהמצטיין נשיא הזה כי הוא לחלוטין חסר משמעות בלעדיכם. וזה מה שהחזיר אותי לתוך כל הבלגן הזה, והיום... היום גרמת לי לתהות אם משהו באמת אי פעם השתנה או שאנחנו עדיין חיים את לפני שנתיים ואנחנו פשוט לא מודעים לזה. או שאני לא יודעת, אולי הבעיה אצלי ואף פעם לא הבנתי. 

אז תגיד לי, מה אני אמורה לעשות? ואל תעז להגיד לי להפסיק, כי אין להפסיק, להפסיק זה כמו להפסיק לחיות, כי אתה הסיבה שאני בכלל במקום הזה היום, בחיים ובצבא ובאוניברסיטה ועם קשרים חיוביים. וזאת הפאקינג פעם הראשונה שאני רוצה לבלוע כמויות של סירופ נגד שיעול מאז שנכנסת לחיים שלי, אז כן, מה הלאה?

💔