אני צריכה קצת עזרה.

כל כך הרבה קורה אצלי ב, לא יודעת, 96 שעות האחרונות, ואני כבר לא כל כך בטוחה איך להתמודד עם הכל. זה פשוט... עמוס. בטווח של פחות מ-24 שעות גיליתי ש: (1) יש מצב שאני אצטרך לעבור יחידה (2) אני עוברת יחידה (3) כבר הוחלט לאן אני עוברת (4) סידרו עבורי את כל העניינים המנהלתיים, ואני מניחה שבגלל שזה היה ברביעי-חמישי, עוד לא ממש היה לי זמן לחשוב על הכל.

ואני באמת באמת באמת לא יודעת איך אני מתמודדת עם הכל. היום חייכתי רוב היום ובאמת שהיה לי נחמד (מלבד כל הזבל הזה של טופס טיולים, שבחיי שכבר נמאס לי לעשות אותו), ובשישי היה ממש כיף (משהו בעבודה של אמא), אבל אני מרגישה קצת שכרגע אני פועלת על אוטומט ואין לי ממש מושג אמיתי מה קורה איתי. הייתי רוצה לבוא לדבר איתך בשישי, כי עכשיו אני כבר באמת עובדת, אבל ראיתי שאתה עסוק, אז אני מניחה שאני אדחה את זה לשבוע הבא.

אוקיי, אז מההתחלה. כמו שכתבתי לך בשישי לפני שבועיים (הזמן עובר מהר כשנהנים), קצת קלטתי לאיזו רמה הדרדרתי והתחלתי לתפוס את עצמי. בשישי היה ממש כיף, בשבת קצת נחתי ומיום ראשון כבר התחלתי להביא איתי חומר לבסיס. האמת שהיה ממש כיף. היו אצלנו קורסיסטים נחמדים אז הם דיברו איתי וקשקשנו קצת על ענייני אוניברסיטה ותואר וכו'. היו לי שיחות ארוכות במיוחד עם אחד מהם - ממש חמוד - שנורא הזכיר לי אותנו מבחינת חלק מהדעות שלנו (מלבד זה שהוא כלכלן, מן הסתם). גם ע' ממדור מחשב בא לבקר ודיברנו סתם ככה וזה היה כיף כי אני ממש מחבבת אותו.

אני מתגעגעת אליו ואל הבנים של מדור מחשב.

בכל אופן, ברביעי בצהריים כשהגעתי המפקד שלי דאז אמר לי שיש איזושהי בעיה קצת לא ברורה עם הסיווג האזרחי שלי ושיכול להיות שאני אצטרך לעבור יחידה. קודם כל הייתי מרוצה מזה שהוא אמר לי - בניגוד לאן של לפני שנתיים, שהיתה מתרגזת ובוכה ו"אוף למה זה קורה עכשיו" וכאלה (היית שם) - ואז אמרנו שלפחות ננסה למחרת לסיים את הלומדה שהתחלתי כדי שיהיה לי איזשהו משהו שהוא שלי, למקרה שאני באמת אצטרך לעבור.

בערך שעתיים אחרי זה השלישה שלנו הודיעה לי שאני עוברת בוודאות. היא היתה ממש גועלית, אבל לא משנה. בקיצור, אפילו לא יצא לי להיפרד מאנשים שם (כולל הבנים של מדור מחשב, וזה הקטע שהכי מעצבן אותי, כי אני ממש אוהבת אותם), כי עד שגיליתי את זה כולם כבר הלכו ובכל מקרה לא כל כך ידעתי איך להגיד את זה.

ואתה יודע, דיברתי עם המפקד שלי אחה"צ ועם המק"ס שלי (לשעבר, ואם הייתי יכולה לציין את השם שלה זה היה חוסך הרבה מילים מיותרות), והיא הבטיחה שהם יתעקשו על זה שאני אהיה כותל"ת אבל שגם אני צריכה (fine by me) והכל, וסגרנו שנדבר למחרת. אז בחמישי בבוקר הגעתי לקריה (בחיי שזה הבסיס הכי ג'ובניקי ביקום) וישר שלחו אותי לאיזה ראיון (ולא היה לי מושג מה קורה איתי כי אף אחד לא ממש טרח לעדכן אותי), ובסופו של דבר גיליתי שכבר סגרו לאן אני מגיעה ושהכל כבר סוכם וסודר ואף אחד מהאנשים שדאגו לי לא באמת ידע את זה (צה"ל הזוי, אני יודעת)... בקיצור, היה יום מטורף והזוי ולצערי ארוך יותר משהוא היה אמור להיות (תודות לשלישה הגועלית שם, בניגוד לשליש החמוד שלנו). ואני לא יודעת, מצד אחד אני שמחה שאני כבר לא שם, כי אני יכולה סופסוף להתפתח קצת מבחינה מקצועית והכל, ומן הסתם יותר טוב לי בקריה והכל, אבל מצד שני פתאום הכל משתנה לי ואני לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל. כאילו, כן היו שם אנשים שאהבתי (מעט מאוד, אבל עדיין), וזה כן היה נהדר להיות חיילת במשרה חלקית כי יכולתי להתמקד בלימודים שלי (כמה חבל שלא ניצלתי את זה כמו שצריך), וכן התרגשתי לראות איך אני מפתחת משהו כזה מהיסוד ומשנה שם דברים... ואני פשוט לא כל כך יודעת עדיין איך להתמודד עם זה.

ואני יודעת שזה בסדר ושזה לוקח זמן ושאני צריכה להכיר קצת את המקום החדש, אבל אני באמת מרגישה קצת כאילו אני על טייס אוטומטי ואני לא באמת בשלב של ההפנמה כרגע. אני שומעת אותך אומר לי להפסיק לחשוב ופשוט לחיות את זה, להפסיק קצת לנתח כי אני מגזימה ולא יצא מזה שום דבר טוב, לא הפעם לפחות, אבל יש בי חלק שקצת לא מסוגל להפסיק כי אני יודעת שלא באמת עיכלתי את זה. זה לוקח קצת זמן, אני יודעת, אבל עדיין...

ואתה יודע, זה קטעים הזויים. זה דברים שקורים רק לי, שאנשים בדרגים הגבוהים מעורבים בשיחות עד אמצע הלילה כדי למצוא לי מקום טוב, ושאני נתקלת במפקד בסמ"ח ואנחנו מדברים כי הוא מזהה אותי אחרי כל הבלגן שעשיתי בקורס... ואני מניחה שפשוט עדיין לא הפנמתי את כל מה שאני יכולה לעשות, אתה יודע? קצת כתבתי את זה בצורה אוטומטית, אבל פתאום אני מבינה עכשיו שאולי בגלל זה כל הסיפור הזה מוזר לי. כי אני שכמעט הגיעה לשיחה עם מפקד בסמ"ח כי היה לה ולחברות שלה רע בקורס ואני שביקשה מהמק"ס שלי לשעבר להגיע למקום שבו היא מוצבת כדי שהיא תשנה דברים כי היא רצתה לעשות את התפקיד שלה ואני שמשנה לאנשים סדרי עולם והכל... זה נראה לי מוזר, למרות שאני מכירה את עצמי, כי תמיד חשבתי שבמערכת כמו צה"ל אני לא באמת יכולה לעשות דברים כאלה. וזה גם זה שעברתי למקום חדש מהר כל כך ובאמת לא יצא לי להיפרד מאנשים שם שאני אוהבת (וזה לא קל, והיום אני כבר רואה את זה), וזה גם זה, ופתאום... פתאום אני מרגישה כאילו כל היקום משתנה סביבי למרות שבתכלס אני אותה אן ומה שהשתנה זה רק היחידה שלי.

ואני צוחקת ואומרת ש"אם כבר יש חברים אז לפחות שיהיו במקומות הנכונים" והכל, אבל אני חושבת שזה באמת מוזר לי. והיום נקלטתי ביחידה החדשה (פחות או יותר) והייתי עם אנשים שהיה לי ממש כיף איתם... ואני לא יודעת, זה כאילו שפתאום הכל משונה כזה כי אני לא מרגישה שזאת אני. אתה יודע למה אני מתכוונת?

ברור שאתה יודע, גם אמרת לי להתרגל לזה לפני שנה ומשהו.

מה אני עושה עם עצמי, תגיד לי? איך אני פשוט "מפנימה את זה"?

מקווה מאוד שיצא לי להגיע אלייך שבוע הבא כי אני קצת משתגעת פה,

אן.