But then again, מעולם לא חשבתי שאני איקשר למישהו תוך שבוע וחצי.

אני חושבת שבשלושת השבועות מאז ההצבה האחרונה שלי (בבקשה בבקשה שזאת תהיה ההצבה האחרונה שלי) למדתי המון, בעיקר על עצמי אבל גם קצת על בני אדם. זה כזה מוזר; אני לא חושבת שהרגשתי שייכת לאיזשהו מקום כל כך מהר מאז כיתה ג'. הרגשתי שייכת במד"א, אבל זה לקח זמן, והרגשתי שייכת גם באוניברסיטה (give or take), אבל גם זה לקח זמן, ופה אני באמת מרגישה חלק ממשהו. אני עצמי - אני נשארת אמיתית למי שאני והכל - אבל אני מרגישה שייכת.

ובאמת שזה הזוי, אבל גם הם מרגישים שאני חלק. הסתובבתי אתמול עם האנימטור שלנו (לשעבר, מה שהיה נורא מצחיק כל פעם שדיברנו על הבסיס וזה היה כזה "כן, נחמד אצלנו... אצלכם") בערב וזה היה כזה, "את לא זוכרת מה היא עשתה בפרויקט?" "איזה פרויקט?" "כבר היית אז, לא?" "אני פה שלושה שבועות..." "באמת? נכון. מרגיש יותר", ואני כולי, "כן, גם לי". אני באמת באמת מרגישה חלק ממשהו שם. וכיף לנו, באמת שכיף לנו.

וזהו, הסתובבנו קצת אתמול בערב והיה ממש כיף. הוא קצת מזכיר לי את א' במובנים מסוימים וקצת את עצמי במובנים אחרים. גילינו שיש לנו לא מעט במשותף וראינו את Tomorrowland (יש הרבה להסיק מהסרט הזה, אבל זה יקרה בפוסט נפרד אחרי שאני אחזור), ואז הסתובבנו קצת ודיברנו וזה. היה ממש מצחיק. וזה כזה מוזר לי להסתובב עם מישהו בערב והכל, אבל זה מוזר טוב, של "למה לא עשיתי את זה עד עכשיו". האינטואיציה שלי היתה נכונה [:

ואני מכירה אותו כולה שלושה שבועות, אבל בחיי שזה מרגיש יותר. אני מרגישה כאילו אני במקום הזה כבר חודשים.

אבל זה מהצד החיובי, לא מהצד השלילי של "מתי זה יגמר כבר".

ולמרות שלא ישנתי מספיק הלילה, ממש נהניתי אתמול וזה היה שווה כל שנייה. גם אם לא יוצא לי לעבוד היום XD

באמת שהיה מושלם.