אין לי שמץ של מושג מה לעשות עם עצמי.

שבוע שעבר היה כזה עמוס ומטורף ונפלא ומדהים. באמת שכן. שבת היה נוראי והיו רגעים לא מוצלחים לאורך הדרך, אבל עם איך שהוא התחיל ועם יום שישי בערב, באמת שאני רואה בו שבוע טוב. ואתה יודע איך זה, את השבוע התחלתי קצת עם ההיי של שבוע שעבר והכל, במיוחד כשפגשתי אותו בסופו אז הכל היה מאוד... recent.

ואז ביום שלישי גיליתי שכנראה של' לא תוכל להגיע לפה בקיץ.

אתה זוכר שסיפרתי לך על זה שפגשתי אותה ב-AT6? זאת היתה הפעם האחרונה שפגשתי אותה. ונכון שלא תמיד יצא לנו לדבר הרבה, אבל איכשהו הקשר הזה הצליח להישמר למרות זאת. ואין מה להגיד, היא כנראה אחת החברות הכי קרובות שלי, למרות שאני בקושי רואה אותה. ואני כבר לא זוכרת מתי התחלנו לתכנן את הטיול הזה, אבל זה נמשך כבר כמה חודשים של תכנון והתלהבות והכל, וזה פתאום קצת נחת על כולנו בבום.

ואז אתה יודע איך אני, מיד התרגזתי ואמרתי שאני מוכנה להילחם בכל העולם ובחיי שעוד שנייה הייתי עולה על טיסה אליה, אבל לאט לאט זה פשוט נהיה ממש עצוב. ואז אמרתי לעצמי שאני לא מוכנה לשקוע בזה ואני פשוט צריכה לצאת עכשיו עם כל האנשים שאני מכירה, כל יום לעשות משהו עם מישהו/ם. ואז את החצי השני של השבוע ביליתי בלהרגיש מותשת ובלעבור בין רגעים כאלה של totally excited ל-totally down, כי בוא נודה בזה, לא באמת ניסיתי להילחם כמו שניסיתי לברוח. וזה לא עזר, מן הסתם, כשאנשים אמרו שהשתנו התוכניות ולא נוכל להיפגש וכו'.

ואז נורא רציתי לברוח אלייך, אבל אמרתי לעצמי שאני בכל זאת אחזיר מעמד עד שבוע הבא אחרי הבגרות, ועכשיו אני לא כל כך מצליחה לזכור למה עשיתי החלטה כזאת מטומטמת.

אז היה נהדר בשיעור אתמול וקניתי ג'ינסים בסייל בעזריאלי (שזה משהו שבחיים לא עשיתי, כנראה, ואני כנראה גם לא אעשה שוב בעשור הקרוב, לאור כמות הג'ינסים שקניתי), ואני יודעת שהיו דברים משעשעים במשרד בשלושת הימים האלה, אבל אני נקרעת בין שלושה דברים שאני ממש רוצה לעשות - לרוץ אלייך, לברוח למישהו אחר וללכת לישון עד החודש הבא.

אף אחד מהם לא באמת אפשרי, אני יודעת.

ואני באמת באמת לא יודעת מה לעשות עם עצמי. כי מצד אחד יש אוניברסיטה וכאלה ומצד שני אין לי כוח לעשות כלום ומצד שלישי אני ממש רוצה להיפגש עם מישהו שיוציא אותי מהדכאון המזעזע הזה לפני שזה ייעשה הרבה יותר גרוע ואני בכלל לא יודעת אם זה רעיון טוב בכלל.

ואני שומעת את Fix You בלופים כבר שלושה ימים ומעמידה פנים שאני לא עצובה ורק עכשיו קלטתי שאני כן. ואני תוהה פתאום אם רק אתה מסוגל לתקן אותי, כי זה ממש מתחיל להיראות ככה.

Save me. Please.

אני.