קצת מרגיש שאיבדתי את השפיות, אבל זה עוד מילא.

לא כל כך יודעת מה לחשוב או להגיד. עשינו סוג של מיני-חגיגת-יומולדת אצלנו במשרד, מה שהיה מאוד נחמד, בעיקר כי היתה אווירה כיפית כזאת, אחד הבנים בירך (והוא אף פעם לא עושה את זה) והמפקדת שלי לא היתה כל היום. השתלטתי קצת על המשרד של אנשים אחרים חלק מהיום כי היה לי נחמד איתם, וגם זה היה נחמד. עכשיו אני בבית ויש קצת אווירת יומולדת אבל... לא יודעת.

זה מרגיש אחרת.

אולי זה פשוט כי זאת הפעם הראשונה שאני לא בחופש ביומולדת שלי.

ואולי זה פשוט כי צה"ל ואין לי כוח לשטויות שלו.

ואולי זה פשוט כי אף אחד לא יכול לתת לי את המתנה שאני באמת רוצה ליומולדת.

ואנני לא יודעת למה אני כל כך מדוכדכת פתאום, אבל כל היום זה בא בגלים, ובתכלס ככה זה היה כל השבוע כבר, אז אני לא חושבת שזה כזה מפתיע. כמעט שבועיים, האמת. וממש ביקשתי ממנו לדבר איתו אבל הוא לא הסכים וזה לגיטימי והוא גם כנראה צודק, אבל עדיין.

אבל היי, 19. ויש לי אפרוח צהוב ואפרוח אדום ו-Sweet Pea Dragonfly שקוראים לו מר ג'.