לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


~

Avatarכינוי:  The Oncoming Storm

גיל: 28



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2015    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2015

כמה טוב לחזור הביתה.


חם שם בטירוף,

ויש מלא קורסיסטים צעירים,

ומלא צ'ונגיות,

ותור עצום בפיתיה ובחדר אוכל (נובע מהצעירים),

ואין טלפונים כל היום,

וממש ממש ממש ממש ממש חם שם,

אבל זה הבית.

 

אז היום חזרנו לבסמ"ח אהובי לשלב (השתלמות המשך לקורס שעשינו, משהו שקורה ברוב הקורסים בצה"ל).

וזה היה כל כך מוזר. ברבע שעה הראשונה הכל היה סביב "אומייגאד, כמה זמן לא ראיתי אותך!" ו"התגעגעתי!" וחיבוקים והכל, ואז נכנסנו לכיתה שלנו (שמר"מים חצופים השתלטו עליה!) וחצי מהבנות ישר הלכו למקומות שהיו להן בקורס (כולל אני), וזה היה כזה מצחיק לראות את זה. והיה לנו כזה סבב יחידות והכל, והמק"ס [לשעבר] הסבירה לנו קצת על מה שהולך להיות ועל נהלים (אחד הדברים היותר הזויים היום) והכל היה באווירה כזאת... לא יודעת, כיפית. והיתה לנו חזרה משעממת והרצאה אחת ממש מעניינת היום, והיה... היה נהדר.

והקטע זה שזה נורא נורא מוזר שוב. מצד אחד אנחנו בקורס בבסמ"ח, ויש לו"ז (מאוד מוזר, יש לציין), ואסור להכניס טלפונים (ברגע הראשון זה היה כזה "You have GOT to be kidding!" קורסי), ואנחנו מוקפות במלא מלא קורסיסטים צעירים בטירוף (חלקם אפילו לא התגייסו עדיין!), וזה הכי הכי בסמ"ח בעולם, אבל מצד שני אין מסדר, ואין לנקות כיתה בסוף היום, ואין דיסטנס, ומותר לשתות, ולא צריך להצדיע (והמק"ס שלנו אפילו לא טרחה להחליף לשרוך פיקודXD), והכי צוחקים בעולם, ומגיעים בתשע אחרי כולם ויוצאים בחמש לפני כולם, ומותר להיכנס לחדר סגל, וזה כאילו... מוזר כזה. וזה לא מרגיש לי מוזר לדבר עם המק"ס בלי דיסטנס כי עם כל הבלגן שעברתי יצא שנשארתי איתה די בקשר, אבל לעשות את זה שוב בסביבת בסמ"ח, בסביבת קורס, כשבצד השני של המסדרון יש תוכניתנים בקד"צ ואנחנו בכיתה הרגילה שלנו... כן, כל הסיפור הזה טיפה מוזר.

אבל זה מוזר טוב. זה מוזר טוב, כי ממש טוב לי לצאת החוצה קצת מהקריה ומהבניין שלנו, ואני ממש אוהבת את בסמ"ח ואת הבנות, ואני ממש ממש שמחה לחזור לאזור הזה. גם אם זה רק לשבוע הזה ואחרי זה חוזרים למשרד כרגיל. וזה כיף לחזור לאותם המקומות ולבית קפה שעושה את הטוסט-ג'בטה המדהים הזה, ולשק"ם של בסמ"ח (שאי אפשר באמת לקרוא לו שקם, זה מיני-סופר), ולכיתה המדהימה שלנו ולכל השבילים ה(לא כל כך)סודיים וכל זה. זה ממש כיף.

ואני לחלוטין הייתי off היום, אבל Off של התרגשות, לא של עייפות/עצב וכו'. כל הדרך הייתי קופצנית והגעתי די מוקדם אז ישר רצתי לחבק את כל הבנות שהתגעגעתי אליהן (שאלה הרוב, עכשיו כשאני לא מוצבת ליד חלקן יותר), והיו צחוקים והיה כיף. הדבר היחיד שהפריע לי היה שברגע שהיתה הפסקה כולן ככה די התפזרו לקבוצות החדשות שלהן (לפי ההצבות) או לקבוצות הישנות (למי שמוצבת לבד בעיקר). אבל כשהיינו כולנו ביחד וצחקנו והכל... זה היה כיף.

ומישהי אמרה בבוקר (אני כבר לא זוכרת מי אפילו) ש"רק לי זה מרגיש כמו לחזור הביתה?", ואמרתי שלא, גם לי זה מרגיש ככה.

אבל בסמ"ח בטח תמיד ירגיש כמו הבית

 

*והיה לנו ביקור הפתעה מהמ"מ [לשעבר!] וזה היה קטע הזוי לחלוטין ואז חברה ואני הלכנו לדבר איתה אחרי שנגמר היום וזה היה ממש כיף. וכשאני אומרת ממש... אני מתכוונת לזה. התגעגעתי.

מחר נטפל קצת בענייני כות"לות בצה"ל. יש לי הרבה דברים להגיד על זה ואני יודעת שהמק"ס תקשיב... כי כבר יצא לנו לדברXD

 

[והפד הגרפי שלי יגיע ביום שלישי ואז באמת החיים יהיו מושלמים]

 

אוי אבל טוב לי לחזור הביתה!

נכתב על ידי The Oncoming Storm , 5/7/2015 20:06   בקטגוריות אהבה, בני אדם, מילה עליי, צבא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



20,356
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe Oncoming Storm אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The Oncoming Storm ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)